» «
מולאי אדריס
מולאי אִדריס
#על העיר שהוקמה על ידי חתנו של מוחמד

העיר מולאי אִדריס (Moulay Idriss) היא העיר הקדושה ביותר בכל מרוקו. היא נקראת על שמו של מולאי אידריס אל אכבר, אידריס הראשון, מי שהיה נינו של הנביא מוחמד והשליט האיסלאמי הגדול הראשון של מרוקו.

עם השנים ומכיוון שהמסע למכה הוא יקר מדי, העיר הקדושה הפכה למוקד העלייה לרגל החשוב ביותר במדינה. רבים מתושבי מרוקו מגיעים לעיר זו פעמים רבות בחייהם.

זו עיר קטנה, עם פחות מ-20 אלף תושבים. היא מתפרשת על שתי גבעות, בשוליים המערביים של ג'בל זרהון, הר זרהון שבבסיס הרי האטלס.

לא תמיד היה הכפר הקדוש פתוח למבקרים שאינם מוסלמים. אולי בשל כך מולאי אידריס הוא אחד המקומות האותנטיים במדינה.


#מה תראו כאן?
אתרי חובה בבירור בעיר הם ה"זאוויה", המתחם הדתי עם המסגד והמאוזוליאום בעל גג הפירמידה של מולאי אידריס הראשון.

מעניין גם מסגד סנטיסי עם הצריח הגלילי שלו ומסגד המאוזוליאום של סידי עבדאללה אל חג'ם.

בהליכה של 45 דקות מהעיר תוכלו להנות מהחורבות הרומיות הסמוכות של וולוביליס (Volubilis).


#תולדות העיירה
את העיר מולאי אִדריס ייסד אִדריס, נכדו של עלי, הבעל של בתו היחידה של מוחמד, פטימה. ממש בזמן שמולאי אידריס הפך לקדוש עבור המוסלמים, הרומאים כבשו את האזור.

מולאי אידריס משקיפה על חורבות וולוביליס, שבמרחק כמה קילומטרים ממנה. מלכתחילה נבנה המקום על ידי הרומאים, שרצו במוצב גבוה, שקל להגן עליו והוא מאפשר לראות פולשים מתקרבים. אבל הם רצו גם מקום שמוקף באדמות, אותן יוכלו לעבד ולגדל עליהן גידולים.

ואכן, ליד העיירה יש המון עצי זית שמהם מייצרים עד היום שמן זית, המוצר העיקרי של העיירה. נחמד לראות שגם בימינו שולחת כל משפחה פעם בשבוע, כמות של זיתים מהעצים שלה לבית הבד המקומי. אחד מבני המשפחה מגיע עם הזיתים ונותן למכונה למצות מהם את השמן, אותו יביא בכד הביתה.

כשהרומאים עזבו את האזור, המוצב הפך למקום מושבה של שושלת איסלאמית מקומית.

בהמשך ההיסטוריה, כשהגיע הכיבוש הצרפתי למרוקו, שימש המקום שוב כמקום נופש של סופי השבוע, עבור בני המעמד השליט של מרוקו.

כחלק מתוכניתו לרפורמה במדינה ותוך פנייה לעולם המערבי, פתח המלך מוחמד השישי ב-2005 את העיירה למבקרים שאינם מוסלמים ולתיירים.


#קברו של מולאי אידריס
מולאי אידריס מרד במאה ה-8 בח'ליף הארון א-רשיד. הוא נמלט למרוקו והוכרז על ידי השבטים הברברים למלך. עוד בחייו הוא הפך לקדוש.

אבל אחרי שנים מספר הורעל אדריס למוות, על ידי שליח מתנקש ששלח הארון א-רשיד. לאחר מותו הוא נקבר בעיירה.

לקברו נבנה בעיר מאוזוליאום, מבנה קבר מרשים, בעל צריח גבוה ומרובע וגג בצורת פירמידה, עם רעפים ירוקים. מבנה הקבר מהווה חלק ממה שהמקומיים קוראים "זאוויה" (Zawiya) - מתחם שכולל בנוסף למאוזוליאום גם מסגד.

עם השנים הפך הקבר לחשוב ביותר מקברי הקדושים והצדיקים המוסלמים שבמרוקו. אומרים שחמישה ביקורים כאן, בזמן פסטיבל המוסם, שווים לחאג' למכה.

עד תחילת המאה ה-21 הקבר היה סגור בפני מי שאינם מוסלמים. רק ב-2005 נפתחה העיירה, בהוראת מלך מרוקו, לתיירים ולמבקרים לא מוסלמים.


#מסגד סנטיסי
מסגד נוסף שמומלץ לבקר בו בעיר, הוא מסגד סנטיסי בעל המינרט (צריח) הגלילי והמיוחד בעיר. את המסגד בנה בשנת 1939 סנטיסי, מקומי ששב מהחאג' במכה, כלומר עלה לרגל אל העיר הקדושה שבסעודיה.

המיוחד במינרט של המסגד הזה הוא בהיותו הצריח הגלילי היחיד במרוקו. הצריח המרהיב גם מחופה באריחים ירוקים, עם קליגרפיה של אותיות ערביות לבנות, בכיתובים מהסורה שבקוראן.

המסגד הזה משמש היום כ"מדרסה", בית ספר לקוראן ששמו "מדרסת אידריס".


#לאכול וללון
דר זרהון (Dar Zerhoune) הוא בית הארחה במרכז מולאי איריס. על הגג שלו יש מסעדה ומרפסת נהדרת, עם אוכל מצוין ונוף נהדר של העיר העתיקה וולובליס. גם השקיעה מכאן נהדרת.

המקום נמצא קרוב לכיכר המרכזית והוא גם זול משמעותית ממסעדות התיירים שליד האטרקציות המרכזיות. האוכל מקומי, מצוין וטרי, עם מאכלי טאג'ין וסלטים טובים. הירקות טריים והמרקים טעימים. יש כאן wifi ושירותים מודרניים ונקיים.

לינה במקום - בחדרים נקיים, עם מקלחות בחדר ומים חמים. את המקום מנהלת רוז, בסטנדרטים מערביים. יש גם אופניים להשכרה, למי שרוצים לנסוע לוולוביליס ולטייל בסביבה.


#טיפים
ללא מוסלמים אין כניסה למסגדים ולמאוזוליאום.

כדאי לבקר גם במרחצאות התרמיים הרומיים הסמוכים, כרבע שעה הליכה מחוץ לעיר.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jp5WFDvl7js?end=1m14s


תמונות:

https://youtu.be/buGsKmuek40


בלוגרים:

https://youtu.be/bjg-B_PcznA
הייט אשבורי
הַיִיט אָשּבֶּרי
#על שכונת ההיפים ותרבות הנגד בסן פרנסיסקו

שכונת הַיִיט אָשּבֶּרי (Ashbury Haight) בסן פרנסיסקו היא סמל ומזכרת חיה למהפכה ההיפית של שנות ה-60 שהתרחשה ממש כאן. מדהים שבמרחק 40 דקות הליכה מהמקום בו החלה מהפכת הגייז, ברחוב קסטרו, שוכן סמל נוסף זה של תרבות הנגד בארה"ב ובעולם כולו.

במיוחד נודע כאן "קיץ האהבה" של שנת 1967, בו הגיעו לשכונה הזו 100 אלף היפים וילדי פרחים, מכל רחבי ארה"ב. כאן צמחו למעשה, מרבית הרעיונות של מי שכונו אז "ילדי הפרחים".

הרובע ידוע בבתים הוויקטוריאניים הצבעוניים שלו. כיום הוא רובע בורגני למדי, אבל משהו מהאווירה ההיא, של ילדי הפרחים, עדיין קיים בו.

יש כאן המון חנויות וינטג' וכיף לעשות כאן שופינג לכל מיני דברים מיוחדים, כמו תקליטים יד שנייה, חולצות טאי דאי (בטיק) ואופנת וינטג'.

פה ושם תוכלו עדיין לראות כאן ברחובות טיפוסים שמזכירים את שנות ה-60 העליזות, היפים מזדקנים והומלסים מבחירה או לא, המהלכים ברחוב ובפארק עם כלבי הפיטבול שלהם.


#תולדות השכונה
בשנות ה-60 נודעה הייט אשבורי כבירת ההיפים ותרבות הנגד. אלה היו זמנים של חיפוש אחרי אידיאלים חדשים, התנגדות למלחמת וייטנאם, סמי אל אס די משני תודעה, מוסיקה חדשנית ומרתקת, אמנות פסיכדלית והמון אהבה חופשית.

הכל החל כשהיפים רבים החלו לזרום אל סן פרנסיסקו. הם החלו להתיישב בשכונת הייט אשבורי ודי מהר היא הפכה לאבן שואבת לרבים נוספים. בהדרגה הם השרישו כאן את תרבות "ילדי הפרחים", שהגיעה לשיא ברחובות השכונה ב-1967.

סן פרנסיסקו בכלל והשכונה בפרט עמדו אז במרכזו של "קיץ של אהבה" המפורסם של 1967. עליהן נכתב הלהיט ההיפי San Francisco - Be sure to wear some flowers in your hair.

מכאן יצאו מנהיגי ההיפים אל פסטיבל וודסטוק המפורסם, שיאם המהמם של אותם זמנים. אז ביקרו כאן גם חברי "הביטלס" ונדהמו מהרוח ההיפית ששרתה על השכונה, שנדמתה להם כעולם אחר.

הייט אשבורי של אותן שנים התאפיינה בתרבות של סקס, סמים ורוקנ'רול. ההיפית המפורסמת ביותר שהתגוררה ופעלה כאן אז הייתה ג'ניס ג'ופלין, זמרת הרוק שהזניקה מכאן קריירה מדהימה ולמרבה הצער קצרה מדי, בשל מותה מסמים, בגיל 27.

אבל ב-1968 קלקלו השלטונות והמשטרה את החגיגות כאן. זה היה ניסיון שדי הצליח, לבער את הסמים הקשים ואת מאפייני ההתנגדות ותרבות הנגד בכלל, שהובילה השכונה באמריקה של אותן שנים.

עד היום, תוכלו לחוש ולחוות בשכונה את סממני ההיפיות והאווירה המיוחדת שעדיין נשמרת, בידי בוגרי הסיקסטיז שחיים כאן. רק צריך להביט היטב, להקשיב ומעט גם להריח...


#מה לקנות כאן?
בהַיִיט אָשּבֶּרי קונים אנשים שמחפשים משהו נוסטלגי לקחת הביתה. מעין שופינג בניחוח נוסטלגי. אז הפעילו את הארנק וצאו למסע בחנויות מהעבר.

ברחוב הראשי תוכלו לקנות חפצים מהעבר, כמו בחנויות של חולצות ה"בטיק" ומכנסי ה"טאי דאי" הצבעוניים, בסגנון הסיקסטיז.

רבים מבקרים כאן בציפייה לחנויות העישון למיניהן. מוכרים כאן מנרגילות ועד כלי עישון מעניינים אחרים...

עוד תמצאו בקסטרו בגדי וינטג', תקליטים משומשים וספרים מיד שנייה. אבל בהיות הרובע מעט היפסטרי וטרנדי גם היום, יש כאן כמה וכמה חנויות של מעצבים צעירים ומוצרים עדכניים אחרים.


#טיפים
ברובע תוכלו להצטרף לסיור הליכה בעקבות חלק מדייריו המפורסמים, כמו להקת "הגרייטפול דד" והזמרת ג'ניס ג'ופלין.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/p3PIb8BMUFE


ביקור במקום:

https://youtu.be/ybW7Nd8bA-c


בלוגרים נהדר

https://youtu.be/uR-ZR0zJXms


היום לומדים על קיץ האהבה שהיה כאן:

https://youtu.be/ObF2aPJJ3wg
מקנס
העיר מקנס
#על העיר שהייתה בעבר ורסאי של מרוקו

מקנס (Meknes) היא אחת מארבע הערים הקיסריות ההיסטוריות של מרוקו. זו עיר שהעבר שלה מרשים, שכונתה "ורסאי של מרוקו", על שום הגנים והפאר הרב שנבנה בה.

מקנס הייתה הבירה העתיקה של סולטן מולאי אדריס, מהסולטנים החשובים והנערצים בתולדות הממלכה. בשנת 1996 היא אף הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

העיר של היום היא עיר שלווה ואותנטית, פחות מתוירת אולי, אבל בהחלט שווה ביקור. מקנס מלאה במונומנטים היסטוריים ואתרים מרהיבים.

מקנס, בירת מחוז תפיללת, בנויה בצומת דרכים חשוב בצפון מרוקו, על השיפולים הצפוניים של האטלס התיכון.


#מה תראו כאן?
מקנס היא עיר עתיקה ומלאה באתרים מרהיבים ואנדרטאות היסטוריות.

בחומות שמסביב לעיר העתיקה פתוחים שערים מונומנטליים מהמאה ה-17 ובראשם "באב אלמנצור", השער הראשי והמפואר במיוחד, של העיר המלכותית.

השער המפורסם יביא אתכם היישר אל הכיכר הענקית, כיכר אל-הדים. בצידה השני של הכיכר כדאי לבקר במוזיאון לאמנות מרוקו "דאר ג'מאי". תראו בו מגוון מרהיב של עבודות יד ואומנות מקומית אותנטית.

טיול ב"מׇדינה" של העיר, זו שבתוך החומות, יביא אתכם לעיר עתיקה וציורית. יש בה שווקים, בתי מלאכה קלאסיים, מׇדרסות דתיות ללימודים ומבנים דתיים.

אחד האתרים המעניינים בתוכה הוא הארמון המלכותי, המוקף בגנים מפוארים. הארמון נבנה לראשונה בסוף המאה ה-17 על ידי מולאי איסמעיל. בהמשך הרחיב אותו בנו, אחמד א-דהבי.

למי שנותר זמן שווה לבקר גם באורוות המפורסמות (Roua) ובחוות ההרבעה. יש גם את האסמים (Héri), שהם מחסני התבואה הענקיים של מולאי איסמעיל, וכמובן גם את רובע המלאח היהודי.

שווה לבקר במאוזוליאום המפואר של מולאי איסמאיל. המקום הכל כך קדוש למקומיים היה במשך תקופה ארוכה המסגד היחיד במרוקו שבו התירו כניסה גם למי שאינם מוסלמים והכניסה אליו היא בחינם.


#תולדות העיר
את מקנס ייסד במאה ה-10 שבט בֶּרְבֵּרִי בשם מקנסה, שמקורו בהרי הריף. פירוש שמו "שבט לוחם" ואכן, מאז הקמתה העיר הזו נכבשה, נהרסה ונבנתה שוב ושוב.

במאה ה-17 נישל הסולטן דאז מולאי איסמעיל את העיר פס מתוארה והפך את מקנס לבירת מרוקו. מולאי, שהפך סולטן לאחר מות אחיו מולאי ראשיד בשנת 1672. הפך את מקנס לעיר ארמון אימפריאלית, עם מספר מתחמי ארמון, המוקפים בחומות מבוצרות ופרוסים על פני שטח נרחב.

מקנס שהפכה לעיר הבירה של מרוקו החלה לקבל טיפול מיוחד מהסולטן. הוא הקים בה אז את הארמון המלכותי שלו, לצד לא מעט מבנים אדירים ומפוארים נוספים, חלק גדול מהם בסגנון הבנייה הספרדי-מורי שהיה פופולרי אז.

מולאי איסמעיל גם הקיף את העיר בחומות עם 20 שערים מפוארים ובאורך של 25 קילומטרים. הוא הקים בעיר עשרות מסגדים, מבני קבורה ומבני ציבור, לצד 50 ארמונות ואורוות שבהן טופלו 12 אלף סוסים.

אחרי רעש אדמה עצום, שהתרחש בשנת 1755 והרס ערים רבות במרוקו, פורטוגל וספרד, לא נותר הרבה מהפאר של מקנס מתקופת הפאר שלה.


#יהודים במקנס
בעיר העתיקה של מקנס, בנוסף ל"מדינה", לארמון המלכותי ולעיר הקיסרית, נמצא גם ה"מֶלַאח", הרובע או השכונה היהודית של העיר.

בעבר מקנס הייתה ביתה של הקהילה היהודית החשובה והגדולה ביותר במרוקו.

זו הייתה קהילה יהודית ענפה ומקנס זכתה אז גם בכינוי "ירושלים של מרוקו". קהילת מקנס הייתה אז מהקהילות המצליחות ומפוארות במרוקו ולמעשה בכל צפון אפריקה.

אך עם קום מדינת ישראל, חלה הגירה המונית של יהודי מרוקו ומקנס, אם לישראל ואם לצרפת. במקנס של היום נותרו מהקהילה היהודית הענפה של אותם ימים מעט מאוד יהודים.


#טיפים
אם יש זמן בידיכם, טיילו ב"מלאח" ונסו למצוא גם זמן לפקוד את בית הכנסת הגדול.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/9cVqaesFjM0


ביקור במקום:

https://youtu.be/3lFsvkrqOno


הדרכה:

https://youtu.be/V0lGwDslgyo


בלוגר:

https://youtu.be/3rwMCpIgMKw


האווירה:

https://youtu.be/RL0P03ic9V8


תמונות:

https://youtu.be/eUNudgLm7LY
ווטרלו
ווטרלו
#על שדה הקרב המפורסם בעולם


אם הגעתם לווטרלו (Waterloo) הרי שאתם יודעים דבר או שניים על אתר הקרב ההיסטורי שבו הובס נפוליאון בונפרטה, המצביא הצרפתי המהולל. כאן נחתמה סופית הקריירה שלו, במהלכה הביס את מרבית צבאות אירופה ובנה אימפריה מפוארת.

קרב ווטרלו המפורסם התקיים ב-18 ביוני 1815, בסמוך לעיירה הבלגית ווטרלו (Waterloo), המרוחקת כ-20 קילומטר מבריסל. במבט על המרחב הירוק והרגוע כל כך, צריך הרבה דימיון בכדי להאמין ששדה הקרב הזה ספג את דמם של כ-50 אלף חיילים.

תוכלו לטייל ולשוטט בשבילים ובשדות שבהם התקיים הקרב העקוב מדם. שדה הקרב של ווטרלו הוא שדה הקרב היחיד באירופה שעבר שנשמר בדיוק כמו שהיה ביום הקרב עצמו.

בסמוך לשדה הקרב, תוכלו לטפס במדרגות אל ראש הגבעה עם פסל האריה ולזכות בתצפית מעולה על כולו.

מרחוק תראו את העיירה ווטרלו (Waterloo). מעניין לחשוב כיצד הקרב המכריע, בו הביס וולינגטון הבריטי את נפוליאון הצרפתי, הכניס את העיירה הבלגית הקטנה אל דפי ההיסטוריה העולמית, הפך אותה לאחד האתרים המוכרים בתבל והיקנה לה תהילת עולם.


#איך הובס נפוליאון בווטרלו? - באדיבות אאוריקה
קרב ווטרלו הוא קרב היסטורי, שבו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה והקים שלטון שהחזיק מאה ימים. עם מעל 50 אלף הרוגים והמוני פצועים, זה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה.

הסיפור של ווטרלו מתחיל כשנפוליאון חזר מהאי אלבה ונטל את השליטה בצרפת. הוא שב לפקד על כוחות הצבא הצרפתי ומחליט לצאת למערכה שבה ינחית מכה ניצחת על אויביו. אלה חששו ממנו וסרבו להשלים עם שובו לשלטון. הם גיבשו נגדו ברית של מעצמות אירופה. אחרי שני קרבות מוקדמים שבהם ניצח אותם, אך הפסיד כוחות חשובים, ההכרעה הגיעה לקרב ווטרלו.

הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהוקמה נגדו. צבא הקואליציה האנטי-נפוליאונית בקרב ווטרלו, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון, כלל את האנגלים והפרוסים (הגרמנים לעתיד). הכוחות האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה ולא יגיעו בזמן כדי להשתתף בקרב.

בקרב התגלה דווקא וולינגטון כטקטיקן מעולה. הוא בחר מיקום מצוין לקרב, עם מחסה לחייליו היורים וחומה לחיסול המטפסים הצרפתים, הוא ניצל את מזג האוויר שיצר בוץ שהיקשה על הצרפתים את הכיבוש וניצל בתבונה את הכוחות שעמדו לרשותו, תוך שהוא בולם את נפוליאון בנקודות החלשות שלו. גם הפרוסים שהובסו קודם לכן בקרב אחר, התגברו על יצר ההשרדות ולא ברחו, אלא הגיעו לקרב ווטרלו וסייעו לאנגלים לנצח את נפוליאון.

ב-18 ביוני 1815 נפוליאון הובס בקרב האחרון שלו. הוא ברח משדה הקרב ומלחמותיו באירופה הסתיימו. קרב ווטרלו בבלגיה שם קץ לקיסרות הצבאית, האלימה והמרשימה שהקים, הפסיד והרוויח בחזרה. מעתה ועד מותו הוא ייכלא באי מרוחק ולא יאיים יותר על אירופה.


#טיפים
התצפית לשדה הקרב חופשית ופתוחה 24 שעות ביממה.

גם הסיור והטיול בשבילים ובשטחי שדה הקרב פתוחים וחופשיים לאורך כל שעות היום.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/4hZeVi4B4bQ


בלוגרים:

https://youtu.be/ZQKk_nNtOD8


הדרכה על מהלך הקרב:

https://youtu.be/nDZGL1xsqzs


שחזור הקרב ב-2015:

https://youtu.be/WrEJMOBBR9g


בשביל האווירה - השיר "ווטרלו" שכבש את העולם:

https://youtu.be/Sj_9CiNkkn4

היסטוריה

חוות הוגמון
חוות הוגמון
#על החווה שניצחה את נפוליאון


כ־15 ק"מ מבריסל בירת בלגיה נמצאת חוות הוגמון (Hougomont) המפורסמת, המבנה היחיד שנשאר על מקומו מימי קרב ווטרלו, הקרב ששינה את אירופה.

אבל זה לא סתם מבנה מהסביבה. חוות הוגמון שבבלגיה הייתה בעצמה אחת מזירות הקרב העיקריות. זהו בית אבן כפרי, שגדר אבנים וחורשה מקיפות אותו. בחסותן יכלו כוחותיו של המצביא הבריטי וולינגטון לתפוס מחסה ולהגן על העמדה בה הוא ישב, על רכס גבוה, משמאל לחווה, כשבסמוך לו עוברת הדרך לבריסל.

וולינגטון נזקק להגנה הזו כי מבחינה צבאית הוא ידע מראש שהצבא הצרפתי של נפוליאון מנוסה וגדול הרבה יותר מהצבא הבריטי שלו. צריך לזכור שהמפקד הצרפתי, נפוליאון בונפרטה, נחשב באותם ימים למצביא הטוב באירופה.

וולינגטון ידע שעליו להגן על המתחם ועל עמדת הפיקוד שלו בכל מחיר. לכן פקד על חייליו להגן על החומה המבוצרת של חוות הוגמון בכל מחיר. הם התייצבו אל מול הפתחים הקטנים שבחומה, מוסתרים על ידי הצמחייה שבה, ויורים דרכם כאילו היו אלו חרכי ירי של ממש.

הקרב שהתנהל כאן היה מטורף. חיילי נפוליאון הסתערו לאורך כל היום שוב ושוב, בניסיון לכבוש את המתחם. אבל חיילי וולינגטון ניצלו את מיקומם והמחסה המועט שהיה לאויב, בשדה הפתוח שלפני החומה, וירו בהם בהמוניהם. בשלב מסוים הצליחו חיילי נפוליאון לטפס על חומת המתחם, אבל אז השתמשו החיילים הבריטים ברומחים כדי למנוע את פריצתם פנימה.

בסוף היום הצליחו הבריטים להגן על המתחם ולמנוע את כיבושו, במה שהיה חלק מהקרב הגדול של ווטרלו. נפוליאון הובס. הפעם זה היה לתמיד.


#טיפים
חובבי היסטוריה וצעירים ייהנו מאוד בפנים, בתצוגה של חוויית הקרב המסעירה, המוצגת במשקפיים מיוחדים, בטכנולוגיית תלת ממד.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/aHbNlP7PPJw


הדרכה:

https://youtu.be/SrceVpU2oVc


תיאור הקרב:

https://youtu.be/C3az-cDJ31w


כתבה:

https://youtu.be/in1q0Lni4wM


תמונות:

https://youtu.be/yESRBvUyXQU


שחזור הקרב ליד חוות הוגמון:

https://youtu.be/iQdHPLsNfeE
פנורמת ווטרלו
הפנורמה של ווטרלו
#על ציור הקרב הפנורמי בווטרלו

אחת ההמחשות המעניינות של קרב ווֹטרלו, גם אם היא מעט מיושנת, היא הפנורמה המרהיבה של שדה הקרב (Panorama of the Battle of Waterloo). ניתן לראותה במבנה העגול שבסמוך לתל האריה בשדה ווטרלו שבבלגיה.

מדובר בציור היקפי, ציקלורמה, בן יותר מ-100 שנים, המתאר בציור של 360 מעלות, את הקרב שהתרחש כאן בווטרלו. הקרב הזה מתואר כאן, על כל פרטיו הקטנים, מסייע למבקרים לתפוס ולהבין מעט מתמונת שדה הקרב הידוע.

באורך של 110 מטרים וגובה של 12 מטר, מדובר בציור ענקי, שבנוסף לממדיו המרהיבים כולל גם פריטים המונחים לפניו. אלו נועדו להמחיש את תחושת הקרב בסוג עתיק של תלת ממד.

הציקלורמה של ווטרלו צוירה בשנת 1912, בידי הצייר לואי דומולין Louis Dumoulin. היא נחנכה לרגל חגיגות המאה הראשונה לקרב ווטרלו.


#מהי ציקלורמה?
הציקלורמה (Cyclorama) היא ציור פנורמי שנועד להציג מראה של 360°, בפני הצופים העומדים במרכז אולם או חדר עגול, שמסביבו היא תלויה.

בעבר הייתה הציקלורמה אחד מאמצעי ההמחשה החדשניים והאפקטיביים במקומות כאלה. גדולתו הייתה שהוא הצליח להמחיש למבקרים אירועים היסטוריים שצוירו בו, או להציג בפניהם מקום מפורסם באופן חווייתי.

השיטה לעשות את זה היא אפקט שבו הצופה חש שהוא נמצא במרכז ההתרחשות המצוירת וממחישה מסביבו אירוע היסטורי או מקום מוכר ומפורסם, כפי שהיה בעבר.


#טיפים
בפנורמה יש חוויה נוספת למבקרים, בדגש על הילדים, של מסכות VR, שיאפשרו להם לחוש משהו מאווירת הקרב, בחוויית מציאות מדומה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/w4dhvImIZJs


ביקור במקום:

https://youtu.be/sSncMDvFvqE
מוזיאון וולינגטון
מוזיאון וולינגטון בווטרלו
#על המוזיאון לזכר הניצחון הבריטי על נפוליאון

מוזיאון וולינגטון (Wellington Museum) הוא מוזיאון גדול ומרשים במיוחד, המציג את קרב ווטרלו (Waterloo), שנערך כאן ב-18 ביוני 1815.

המוזיאון הזה ממוקם במקום בו שכנה בימי הקרב מפקדת הדוכס מוולינגטון, מפקד הכוח הבריטי שינצח בווטרלו את נפוליאון בונפרטה. וולינגטון פיקד על הבריטים, שעמדו בראש קואליציה שכללה גם את הולנד ופרוסיה. הוא נחשב לגיבור הקרב ולאיש שניצח את נפוליאון.

המוזיאון מתאר את הניצחון הבריטי על הצבא הצרפתי. תוכלו ללמוד על הרקע המדיני לקרב ולראות כאן סקירה מפורטת של מהלכי 10 שעות הקרב ומעט מההכנות לקראתו.

בין המוצגים כאן יש מסמכים, ציורים, מפות, מדי חיילים וקצינים וכלי נשק משדה הקרב עצמו. המעוניינים יוכלו לראות את חדר השינה של וולינגטון המפקד, כפי שהוקם כאן לפני הקרב.

לפרסומו זכה הדוכס מוולינגטון בזכות ניצחונו הגדול כאן, בקרב ווטרלו על נפוליון. וולינגטון המשיך להותיר את חותמו על בריטניה, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה־19. בהמשך הקריירה שלו הוא אף כיהן כראש ממשלת בריטניה במהלך שתי קדנציות.


#טיפים
סיורים מיוחדים מאפשרים סיור מודרך באתר הקרב ועליה על הגבעה בעזרת רכב מיוחד.

מסעדה, בית קפה וחנות מזכרות לשירות המבקרים במוזיאון.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/WkTdtet_1mg


הדרכה:

https://youtu.be/83IvPcWdQiM
קאמפו דה סנטנה
פארק קאמפו דה סנטנה
#על הפארק שבו הוכרזה עצמאות ברזיל

פארק קאמפו דה סנטנה (Campo de Santana) הוא פארק יפה ורחב ידיים, הממוקם בלב הסנטרו של ריו. זהו רק אחד מהמקומות הירוקים הרבים שבריו, עיר שהצמחייה והירק בה הם כמעט אינסופיים.

אבל הפארק הזה, חוץ ממקום צומח וירוק, המאפשר לנפוש ולבלות בו בטבע, הוא גם אתר היסטורי של ממש. הסיבה - בשנת 1822 הוכרזה כאן עצמאות ברזיל, על ידי המלך פדרו הראשון.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/_MA3XNK_iiY


ביקור במקום:

https://youtu.be/b0m-S8QcmyY


הדרכת וידאו:

https://youtu.be/kgjz4tYSDdI


מהאוויר:

https://youtu.be/3sJYCuAdx18


רחוב הקריוקה
רחוב הקריוקה
#על הרחוב עם השופינג וההיסטוריה

רחוב הקריוקה (Rua de Carioca) הוא רחוב מהודר, שעוצב במאה ה-19 ולאורכו בתים קולוניאליים וחנויות יפות מאוד, מהחנויות היוקרתיות ביותר בעיר.

לצד כל השופינג והאופנה הלא ממש זולה שכאן, תוכלו לקנות בחנויות גם מוצרים ודברים ייחודיים לברזיל, כמו כלי נגינה של הקרנבל, יינות ברזילאיים, גבינה שמייצרים בהרי קנסטרה (Canastra) ועוד.

הרחובות צרים שמסביב בסנטרו הם חלק מאחת משכונות המגורים האלגנטיות ביותר בריו. בעבר התגוררו כאן משפחות אמידות, אך מתחילת המאה הקודמת עזבו ועברו מרבית הבורגנים אל השכונות החדשות של העיר.


הנה הקריוקאש - תושבי העיר:

https://youtu.be/zIm_cMWPHrQ


ביקור במקום:


https://youtu.be/w5qSs5vwhO8


בלוגרים (פורטוגזית):

https://youtu.be/4LEiQLosoyQ


הכיכר:

https://youtu.be/UECUqNSdNBw
בירקנקופף
#על תל ההריסות ממלחמת העולם השנייה

בירקנקופף (Birkenkopf), המכונה גם "מונטה שרבלינו" (Monte Scherbelino) הוא תל מלאכותי שעליו נערמו שברי קירות מהריסות ההפצצות של מלחמת העולם השנייה. על התל הוצבו כתובת זיכרון וצלב כאנדרטאות.

ההערכה היא ש-40 המטרים העליונים על הגבעה הם תל ההריסות. זה אומר שבהערכה גסה יש כאן יותר מ-1.5 מיליון מטרים מעוקבים של שרידים שפונו לכאן מהעיר החריבה שטוטגרט. הללו נוצרו ב-50 ההפצצות האוויריות של בנות הברית על העיר, שהרסו כמעט מחצית מהעיר.

משעשע לחשוב שהשכבה הראשונה מתחילת הטיפוס אל ההר היא מעידן היורה בכלל. אחריה, מהאבן שלצד השביל עם הטקסט עליה, אבן שנראית קצת כמו מצבה, מתחילה שכבת ההריסות הענקית. בראש הגבעה מסודרות כמה מההריסות בצורה מיוחדת, הממחישה את ההרס שידעה העיר, על ארמונותיה והבניינים המפוארים והעתיקים שבה.

הביקור כאן הוא עצוב, כואב וגם לקח חשוב לכל מחרחרי המלחמות, באשר הם. מצד שני, התצפית מראש הגבעה היא מהממת ביופיה. אפשר לשבת אל מול הנוף והצלב הענק ולחשוב מחשבות פילוסופיות, על טבע האדם, האלימות האצורה בו והאופן שבו אנו מתייחסים אל הטוב, לא פעם כאילו היה מובן מאליו.


#מהם תילי ההריסות הגרמניים ממלחמת העולם השנייה
בגרמנית טרומרברג (Trümmerberg) הוא מונח המתאר תלים מלאכותיים שיצרו תושבי עשרות הערים החריבות, תלים שנוצרו מהריסות הבתים והמבנים שחרבו בהפצצות בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה.

התלים הללו נוצרו בסוף שנות ה-40 ובראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. ההריסות באותה תקופה באו מפינוי של עיי ההריסות מהערים הגרמניות ורובם "זכו" לשמות משלהם. בחלק מהם ניצבות אנדרטאות המזכירות את ההרס ההיסטורי שהביא להיווצרותם.

רבים מתלי ההריסות הללו נערמו על גב מבנים צבאיים מימי השלטון הנאצי, בכדי להעלים אותם, ללא צורך בהרס יקר. בתקופה שעברה מאז התכסו התלים הללו בעצים ובצמחים ואף יש מהם שנבנו בהם מבנים חדשים. יש אפילו הקוראים בגרמניה לפנות ולהעלים אותם לנצח.


#טיפים
יש בשטוטגרט תל חורבות נוסף כזה,שנקרא "גרינר היינר" (Grüner Heiner).


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Y_vXaX4IM90
מפעל האמייל של אוסקר שינדלר
#על המפעל של אוסקר שינדלר בעיר

את חזית מפעל האמייל של אוסקר שינדלר (Fabryka Emalia Oskara Schindlera) מזהים רבים מהסרט המפורסם "רשימת שינדלר" שגם זכה באוסקר. שינדלר, מרגל עבור גרמניה, שהיה לתעשיין גרמני וחסיד אומות העולם, סייע במלחמת העולם השנייה והציל יהודים רבים מהשמדה.

ב"מפעל האמייל הגרמני" ייצרו בתקופת המלחמה כלי אוכל וסכו"ם עבור הצבא הגרמני. כיום משמש בית החרושת של אוסקר שינדלר כמוזיאון, או ליתר דיוק שני מוזיאונים:

מוזיאון המתאר את תולדות העיר קרקוב והיהודים בה, תחת הכיבוש הנאצי ואת פועלו של אוסקר שינדלר. זוהי שלוחה של מוזיאון ההיסטוריה העירוני של קרקוב.

מוזיאון לאמנות עכשווית - שוכן במה שהיו אולמות הייצור של המפעל.


#מי היה אוסקר שינדלר?
חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר (Oskar Schindler) היה תעשיין גרמני ציני, שחי לפני מלחמת העולם השנייה בחבל הסודטים בצ'כיה, עסק בריגול בשביל המודיעין הגרמני בצ'כיה ופולין ואף זכה ב"עיטור הדם" (Das Blutorden) מהעיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית.

בתחילת המלחמה ניצל את השלטון הנאצי ואת כיבוש פולין כדי להרוויח כסף רב. אך בהדרגה החל שינדלר נחשף לזוועות הנאצים וממי שתמך בנאצים, הוא שינה את פניו והחל לגלות סלידה מהאלימות והטרור שלהם.

וכך, תוך שהוא מנהל מפעל מצליח שמתבסס על רכוש יהודי שנבזז, החל האיש לקלוט יהודים רבים מהגטו ולהציל את חייהם ממחנות ההשמדה. בעזרת כספו ותושייתו והרבה אומץ לב, הוא הצליח לשמור את עובדיו ומשפחותיהם בחיים ולהצילם שוב ושוב ממוות. הוא הוציא כסף רב על המבצעים לשמירת עובדיו היהודים בחיים.

שוב ושוב נקלע שינדלר לסכנת חיים, למול החשדות של הנאצים על פשר החיבה הגדולה של ידידם ליהודים. אבל בפקחות וביוזמה, הוא הצליח לבלבל אותם ולהציג את הדברים כמיזם שחשוב לצרכי הייצור של הצבא הגרמני. את המלחמה סיימו כל עובדיו ומשפחותיהם בחיים ושינדלר הפך ל"חסיד אומות העולם".

לאחר המלחמה, משאזל כל כספו במבצעי ההצלה שלו, הוא שב לגרמניה, אך לא הצליח בעסקיו שוב. בהדרגה נעשה מצבו הכלכלי קשה. הוא חי בעוני ורק תרומות מארגונים יהודיים אפשרו לו לשרוד.

לאחר מותו, מילאו הניצולים הרבים את בקשתו וקברו אותו בהר ציון שבירושלים. במהלך השואה, לאורך מלחמת העולם השנייה, הציל אוסקר שינדלר את חייהם של 1,200 יהודים. סיפור ההצלה שלהם הונצח בסרט הקולנוע המפורסם וזוכה האוסקר "רשימת שינדלר".


#טיפים
בכרטיס שקניתם כאן, למפעל של אוסקר שינדלר, נכללת גם כניסה חינם למוזיאון הקטן שבבית המרקחת של תדאוש פנקייביץ' (Apteka Pod orłem), בפינת כיכר ז'גודה (Plac Zgody), שהיא כיכר השילוחים של הגטו היהודי בקרקוב.

אנו ממליצים על המפעל גם עם ילדים, אך לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 10.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/rnhjRlREQfc


ביקור במקום:

https://youtu.be/rOqpmZnYR0A


מבפנים:

https://youtu.be/Yk4yokXqzug
מוזיאון הביט
#על מוזיאון תנועת הביט שהולידה את הביטניקים

מוזיאון הביט (The Beat Museum) נמצא בקומה השנייה של חנות ספרים גדולה "City Lights Bookstore" בשכונת "איטליה הקטנה", נורת' ביץ'.

למעשה, מוזיאון הביט הוא מוזיאון-חנות, המציג פריטים הקשורים לדור הביט, מנהיגיו ומייסדיו. תוכלו לראות כאן ספרים של ג'ק קרואק, אלן גינזבורג וכותבים נוספים מדור הביט. בתצוגה גם חפצים של החבורה החשובה הזו.

מיקומו של המוזיאון הוא ממש מול בית הקפה "וזוביו" (Vesuvio Cafe), המקום בו נהג ג'ק קרואק לשתות קפה. זה מבטיח כמובן שיגיעו לכאן רבים שגדלו על הביטניקים ויורשיהם - ההיפים.


#תנועת הביט ותרבות הנגד בסן פרנסיסקו
רבים לא מודעים לכך שהעיר הזו, סן פרנסיסקו, היא ערש לתרבויות נגד ומהפכות חברתיות חשובות ביותר שהתרחשו במאה ה-20. החל מציירי אמנות הרחוב עם המסרים החתרניים ורעיונות המחאה שלהם, דרך "ילדים הפרחים" ההיפים של הסיקסטיז, קהילת הגייז שהפכה את העיר לבירת הלהט"ב העולמית.

אבל כאן בעיר נולדה גם תנועת ה"ביט", או כמו שאנו מכירים את חבריה - ה"ביטניקים". במוזיאון הביט תראו פריטים המספרים על "דור הביט", כולל חפצים אישיים, חיבורים, ספרים וכתבים משל מייסדי התנועה.

האנשים הללו ורבים כמותם הציפו בשנות ה-50 את שכונת נורת' ביץ' והחלו במה שיזכה לשם "הרנסאנס של סן פרנסיסקו". תנועת הביט תהיה אז פורצת הדרך בהתנגדות לתרבות המבוגרת של אמריקה ולמרד בדור ההורים. בהדרגה הם הפכו את העיר למרכז תרבות הנגד של ארצות הברית.

עשור אחר-כך יתחילו להתקבץ בהייט-אשבורי ה"היפים" ושיא פריחתם של "ילדי הפרחים" הללו יהיה במה שכונה "קיץ האהבה" של שנת 1967.

עוד עשור עובר ובשנות ה-70 הופכת סן פרנסיסקו למוקד של מאבק לזכויות קהילת הלהט"ב. אז יהפכו רחוב ורובע הקסטרו למתחם עירוני הומו-לסבי. השפעתם הגוברת תביא לבחירתו של חבר הקהילה הרווי מילק למועצת העיר. בשנת 1978 יביאו דווקא הרצח של מילק, ביחד עם ראש העירייה ג'ורג' מוסקונה, לפריחת הקהילה ולמה שתהפוך "בירת הגייז העולמית" בעיר.


מבט מהיר:

https://youtu.be/wfCi0B26Qco


ביקור במקום:

https://youtu.be/8X454xwlbnM


שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:

https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ


שרים משיריו של קרואו:

https://youtu.be/8wAHnHQ1XOM
קולנוע אדיסון
#על המקום שבו עמד קולנוע חילוני בלב השכונה החרדית

קולנוע אדיסון (Edison Theater) הוא קולנוע מיתולוגי בהיסטוריה של ירושלים החדשה. פעם היא המהט סמן הקידמה של העיר והיום הוא משמש מעין שער כניסה אל השכונה החרדית מאה שערים.

קולנוע אדיסון, שעמד כאן פעם, היה קולנוע חילוני, שפעל בלב שכונה חרדית למהדרין. שמו של המקום היה מחווה לממציא תומס אדיסון, אחד מהממציאים של הקולנוע.

מדובר בבית קולנוע מעולה ואהוב על החילוניים בעיר ולמעשה הקולנוע הראשון בעיר שהופעלה בו מערכת מיזוג אוויר.

משך תקופה ארוכה נשמר כאן האיזון בין קהל צופי הסרטים החילוני של הקולנוע לבין השכנים החרדים ממאה שערים. צופי הסרטים אף נהגו לסיים את הסרט וללכת אל שכונת מאה שערים, כדי לזלול לחמניות שום חמות במאפיית אביחיל.

בקולנוע נהגו לקיים גם הופעות וערבי ראיונות. סוכם מול אנשי השכונה החרדית שמסביב, שבשבתות יעשו כאן הרצאות בלי שום הגברה וודאי לא במכירה של כרטיסים. התיכמונים היו משעשעים כי אנשי המקום נהגו להסתיר את המיקרופון של ההגברה בתוך זר הפרחים שעל הבמה. באירועים גדולים נהגו להציב את הפרחים אל מול המנחה. כל פעם שהמנחה היה מתרחק מהמיקרופון נהגו לצעוק לו מהקהל "דבר אל הפרחים!!”

אבל הפרת ההסכמים עם החרדים לא עשתה טוב למקום. בגלל חילול השבת והפרת הסיכומים, הציתו אותו בשנות ה-60, לפחות פעמיים.

בשנת 1995 הקולנוע נסגר לתמיד והמבנה עמד נטוש במשך 11 שנים. בשנת 2006 הוא נהרס לתמיד. מבנה הקולנוע אמנם הוסב אז למגורים זולים לחסידים, אבל את קדמת המבנה השאירו כמו שהייתה, זכר לימיו של המבנה, בתור בית הקולנוע המיתולוגי והחילוני של מאה שערים.


ביקור במקום:

https://youtu.be/6Yoi0TWQGxw
מוזיאון גרמניה המזרחית
#על המוזיאון שמספר את סיפורה של גרמניה המזרחית

מוזיאון גרמניה המזרחית (DDR Museum) בברלין הוא מוזיאון אינטראקטיבי, בעל קונספט נדיר, שמזמין אתכם לגעת, לפתוח, למשש ולהיכנס למוצגים שבו ולא רק להתבונן בהם.

מדובר במוזיאון פרטי, שהוקם ב-2006 בידי אנתרופלוג גרמני בשם פטר קנצלמן, שהתפלא שאין מוזיאון עוסק בעידן הקומוניסטי של ברלין, בזמנים ובחיי הגרמנים בגרמניה המזרחית של תקופת המלחמה הקרה.

בניגוד לאופי התקופה שבה הוא עוסק, המוזיאון הזה מאפשר לכם לחוות את חיי היומיום בגרמניה המזרחית באופן חופשי מאוד. מעבר לתצוגה של שלל מוצרי מזון ויום יום שמדברים בעיקר למי שחיו תחת המשטר הקומוניסטי, כאן תוכלו גם לגעת במוצגים שונים, לפתוח ארונות, מגרות, להציץ לחללים שונים ועוד.

אל תחששו להיכנס ולשבת במכונית הטראבנט שהאזרחים בגרמניה הקומוניסטית קנו בהרבה מאמצים, לעטות קסדה של חייל מזרח גרמני, לפתוח מגרות בבתים של אזרחי גרמניה המזרחית, לשבת במטבח מהתקופה או בחדר המגורים של משפחה במזרח העיר, לשמוע תעמולה של השלטון הקומוניסטי, לחטט בארון הבגדים של משפחה במזרח ברלין, או לראות את הכיתה שבה לומדים הילדים תחת השלטון הקומוניסטי.

שימו לב גם ל"מתקן באג". זהו מתקן ריגול ששימש להאזנה ומעקב אחר האזרחים. למזלכם לא תהיו כאן תחת מעקב של השטאזי, המשטרה החשאית והמפחידה של מזרח גרמניה, כי האירוניה היא שהמוזיאון הזה ממוקם ממש באזור בברלין, בו שכנו בעבר מוסדות הממשלה הנוקשים של גרמניה המזרחית, ממש מול קתדרלת ברלין.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jB8DyKLb7uk


מוצגים:

https://youtu.be/AQlqVsv0Nqc


ביקור במקום:

https://youtu.be/X-NgH6fKeqM


הדרכה:

https://youtu.be/DnRbK_Ca9Yw
אַוּשְׁוִויץ
#על בית הקברות הגדול ביותר בעולם

מחנה הריכוז אַוּשְׁוִויץ (Auschwitz), שנמצא במחוז אושוויינצ'ים בפולין, כשעתיים נסיעה מקרקוב, הוא מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים באירופה והמקום השטני ביותר שיצרו הנאצים בשואה היהודית.

המחנה הוקם לצורך מימוש "הפיתרון הסופי של בעיית היהודים", חיסול שיטתי שהוביל היטלר במלחמת העולם השנייה. אין מקום שמסמל יותר ממנו את מנגנון ההשמדה הרצחני של הנאצים ואת זוועות השואה.

המקום מכונה "בית הקברות הגדול בעולם" והוא הדוגמה המובהקת לפשעי היטלר והמשטר הנאצי ובאופן מסוים גם לכישלון המין האנושי כולו. בגמר המלחמה, הפך מחנה המוות הזה סמל למוראות השואה.

נרצחו כאן מעל מיליון ורבע בני אדם, מרביתם יהודים.

בשנת 1945 שיחרר הצבא האדום את המקום. עד היום ניתן לראות את מחנה אושוויץ המקורי במלואו. בבירקנאו השאירו את הכניסה הראשית, כמה צריפים, את מסילת הברזל ואת חורבות תאי הגזים החרבים, כמו שנמצאו בגמר המלחמה, עת הרוסים כבשו את המקום.


#על מחנה הריכוז הגדול ביותר בשואה
מחנה הריכוז אַוּשְׁוִויץ (Auschwitz) היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים בשואה. אבל המחנה, שהפך בהמשך לאושוויץ-בירקנאו, היה לא רק מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שבנו הנאצים, אלא גם מה שיהפוך לסמל של אכזריות הנאצים במלחמת העולם השנייה.

הכתובת הצינית "העבודה משחררת", שהתנוססה מעל לשער של המקום, הייתה מבחינת האסירים והמועמדים להשמדה רק הפתיח להתעללות שטנית, בקנה מידה שהיווה דוגמה לאלפי מחנות ריכוז אחרים שהקימו הנאצים.

לתהליך ההשמדה הוסיף בהמשך גם מחנה בירקנאו שנבנה במהלך המלחמה ליד אושוויץ. אחריו נוספו לקומפלקס ההשמדה שיצרו הנאצים מחנות רבים, כשבשיאו כלל אושוויץ 45 מחנות ריכוז והשמדה.


#מה תראו כאן?
מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו הוא כיום מוזיאון, בו תוכלו לסייר ולראות חלק מהמבנים שנותרו מהמחנה המקורי.

לרוב פוגשים בכניסה למחנה אושוויץ, את הכתובת הצינית והמפורסמת שהציבו הנאצים על השער "העבודה משחררת".

במרכז מבקרים תוכלו לצפות בסרט שאורכו כרבע שעה, על אירועי אותם ימים.

המשיכו למבנים, שנקראים כאן "בלוקים", בהם תוכלו לראות פריטים שונים שנותרו מהנרצחים כאן. ערימות של משקפיים, שיער, מזוודות, כלי אוכל ורגליים תותבות, הם רק חלק מהמוצגים שנותרו כאן. יש בתצוגה גם רישומים וציורים שהאסירים הותירו.

בבלוק מספר 27 תוכלו לחוות ספציפית את שואת העם היהודי והנרצחים היהודים במחנה.

אחרי אושוויץ סעו או עשו הליכה בת כ-3 ק"מ אל מחנה בירקנאו. כאן תיכנסו דרך השער המפורסם, שדרכו נכנסו למחנה הרכבות עמוסות היהודים והאסירים האחרים שהובאו לכאן להשמדה.

היכנסו כאן לצריפים ותוכלו לראות את מיטות העץ שהכילו את היהודים ש"זכו" לעבוד במחנה ולא הובלו מיד להשמדה בתאי הגזים.

בהמשך תראו גם את שרידי המשרפות, החורבות שנותרו לאחר שהצבא הגרמני פוצץ אותן, בבריחתו מכוחות הצבא האדום המתקרבים, לקראת סיום המלחמה.

בסמוך למשרפות ההרוסות עמדו רגע בשקט ליד האנדרטה שהוקמה כאן לזכר הנספים.


#הסלקציה
הדבר הראשון שהתרחש, עת הורדו היהודים מקרונות הרכבת שהובילו אותם למחנה, היה סלקציה. ד"ר מנגלה הנאצי עמד כאן, אל מול טור האסירים. אחד אחד הוא בחן אותם בעיניו והיטה את אצבעו לשמאל או לימין, כשבכך הוא חרץ את דינם של האנשים למוות או לחיים.

ילדים וזקנים כמעט תמיד נשלחו למוות. מיד לאחר הסלקציה נלקחו הנידונים להשמדה אל תאי הגזים. בתוך שעות הם כבר לא היו בחיים. סיפרו להם שהם נכנסים להתקלח ואז המיתו אותם בגז.

האסירים, לעומתם, הושארו בחיים. אך הם נשלחו לעבודה קשה וסבלו בעבודות איומות ובתנאים לא אנושיים שכללו איומים, עינויים, השפלות, רעב מתמיד והוצאות להורג על כל סטייה קטנה מההוראות.

חלקם הועסקו במפעלי החימוש של קרופ. אחרים עבדו במחנה בפינוי גופות ושריפתן, תחזוקת מתקני ההשמדה, איסוף חפצים של הנרצחים ואריזתם לצורך העברה למשפחות של גרמנים וכדומה. חייהם הובטחו בזכות עבודתם ובריאותם הפיזית ולכן הם השתדלו להיראות תמיד בריאים.


#תולדות המקום
מחנה אושוויץ הוקם בשנת 1940, כמחנה מוות, לא הרחק מקרקוב. המחנה הורכב משני מחנות גדולים, שלצידם כ-40 תתי מחנות קטנים יותר.

בתחילה נרצחו כאן שבויי מלחמה סובייטיים, ששימשו שפני ניסוי לשיטות השמדה שבחנו הנאצים. לבסוף התקבלה החלטה וגז הציקלון בי הפך לצורה היעילה מבחינת הגרמנים להשמדה.

עתה החלו להביא לכאן ברכבות את היהודים. הם הושמדו כאן במסגרת תכנית האימים הנאצית של "הפתרון הסופי". מכאן פצחו הנאצים בהשמדה שיטתית, בשיטות רצח יעילות באופן מחריד, בניצול כוח עבודה עצום של מיליוני עבדים ובניסויים רפואיים איומים בבני האדם.

באושוויץ מתו כמעט מיליון וחצי איש, עם יותר ממיליון יהודים מתוכם. כחצי מיליון מתו ברעב, מחלות ועינויים והשאר בתאי הגזים.

במקביל החלו באושוויץ ניסויים מדעיים בבני-אדם, שערכו הד"ר מנגלה ועוזריו. הם העבירו רבים מהאסירים, כולל נשים וזוגות תאומים, "טיפולים" איומים, כמו עיקור נשים, זריקות עם חומרים שונים והקרנות, שבדרך כלל גרמו למותם או לנכויות קשות.

בסוף המלחמה תלו חיילי הצבא האדום, את מי שהיה מפקד המחנה הגרמני, רודולף הס. הוא נתלה במחנה עצמו, ממש מול ביתו שבמקום.


#טיפים
אושוויץ נמצא במרחק של שעתיים נסיעה ברכב מקרקוב ו-4.5 שעות נסיעה מהעיר ורשה. נסיעה פחות נוחה היא ברכבת עד לתחנת אושווינצ’ים ומשם במונית או באוטובוס למחנה. לחצו על כפתור הניווט שלמעלה והניווט יכוון אתכם היטב וגם ידווח על זמני נסיעה מדויקים.

בשעות מסוימות הכניסה היא בחינם. לשם כך יש להזמין מקום מראש דרך האתר שלמטה, כי הם מגבילים את מספר המבקרים בכל כניסה. יש מי שמהמרים ומגיעים ללא הזמנה, אבל זה הימור.

כניסה עצמאית וללא קבוצה היא עד שעה 10:00 והחל מהשעה 14:00. מי שלא מצליחים להזמין כניסה יכולים להגיע אז ולקוות שיאפשרו כניסה.

שימו לב לשעות הסגירה המשתנות לפי העונה, בכדי שלא להגיע מאוחר מדי.

יש אפשרות לאוזניות עם הדרכות בעברית.

בכניסה תוכלו לקבל חוברת קטנה, המציעה מסלול מומלץ.

סיור בשני האתרים דורש לפחות 3 שעות, אבל מומלץ להקדיש לביקור כאן יום.


מבט מקרוב על מחנה הריכוז אַוּשְׁוִויץ:

https://youtu.be/449ZOWbUkf0
כיכר השילוחים של קרקוב
#על הכיכר ממנה שלחו את היהודים למחנות

כיכר השילוחים בקרקוב (plac Bohaterów Getta), או בשם המקומי שלה "כיכר ז'גודה" (Plac Zgody), שימשה בתקופת השואה את הנאצים, כמקום הריכוז לשליחת יהודי הגטו אל הגירוש ולמחנות ההשמדה.

לכאן נהגו להביא את היהודים, בצווים או בדחיקות רובים ויריות, כדי להתייצב לגירוש. פקידים נאצים נהגו לרשום את המגיעים ולתעד את מי שהפרו את הצווים ולא התייצבו. עד היום מהדהדת כיכר השילוחים הריקה הזו את הזוועות של תקופת השואה, באמצעות פסל הכיסאות הריקים שבה.

בכיכר תוכלו לראות גם את בית המרקחת המרגש שבפינת הכיכר. כאן פעל הרוקח תדאוש פנקייביץ' (Tadeusz Pankiewicz), שהציל יהודים רבים בגטו ושעדותו, בספר שכתב והתבסס על יומן שכתב על זוועות הכיכר והגטו היהודי במלחמת העולם השנייה, הייתה ההשראה לפסל הזה.

מהכיכר שכאן תוכלו להמשיך רגלית אל מפעל כלי האמייל של אוסקר שינדלר. הוא היה תעשיין גרמני-צ'כי, שניצל את קשריו עם הנאצים והצליח להציל מאות רבות של יהודים בתקופת השואה. המפעל משמש כיום כמוזיאון, המנציח את קרקוב ופולין של תקופת מלחמת העולם השנייה ואת מעשיו ההירואיים של שינדלר, שגם הונצחו בסרט הידוע "רשימת שינדלר".


מבט מקרוב:

https://youtu.be/WXQRlQFNLdI


כיסאות האנדרטה שנעטפו למיצג זמני:

https://youtu.be/GYx7QloiN_4
בית מרקחת תאדֶאּוש ּפאנקיֶיביץ'
#על בית המרקחת שעזר ליהודים

היה זה בעליו של "בית המרקחת מתחת לנשר" (Apteka Pod orłem), שהציל בשואה יהודים רבים, שסבלו ממחלות קשות ומחוסר תרופות בגטו היהודי. האיש, פולני בשם תאדֶאּוש ּפנקיֶיביץ', גם הבריח לגטו עיתוני מחתרת, מכשירי רדיו ועיתונים, לצד תרופות ומזון, אותם מכר במחירי הפסד או חילק בחינם לנצרכים.

פנקיֶיביץ' גם נהג ככל הידוע, להבריח מסמכי שהייה ותעודות, צבעים לשיער שיצילו זקנים ששערם הלבין מזקנה ותכשירים שיסייעו למי שהיו חיוורים ממחלות ומחולשה להיראות בריאים וחיוניים, כך שיעברו את הסלקציות.

בית המרקחת של תדאוש שכן ממש מול "כיכר השילוחים", האומשלגפלאץ של גטו קרקוב, מהכיכר הזו נשלחו יהודי הגטו אל מחנות ההשמדה. במהלך המלחמה האיש ניהל יומן, בו תיעד את הזוועות שראה בגטו ואת הגירושים לרכבות, שהתקיימו ממש ממול לבית המרקחת שלו. על בסיס היומן הזה הוא פרסם לימים את ספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב".

בבית המרקחת שבפינת כיכר ז'גודה (Plac Zgody), כיכר השילוחים, יש היום מוזיאון קטן. זהו "המוזיאון ליהדות קרקוב", שבו מוצג סיפור הקהילה היהודית של קרקוב בשואה. המוזיאון מנציח את התקופה ומספר גם על מעשי הגבורה של פנקייביץ', שהציל יהודים רבים והוכרז לאחר המלחמה כ"חסיד אומות העולם".

מעבר לכביש תראו בכיכר השילוחים את אנדרטת הזיכרון המרשימה, בעלת 69 הכיסאות בגבהים שונים, שנוצרה בהשראת עדותו הספרותית של פנקיֶיביץ' על האירועים שהתרחשו בה.


#טיפים
עם הכרטיס שקניתם למפעל של אוסקר שינדלר תוכלו להיכנס בחינם למוזיאון הקטן שבבית המרקחת.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/PWHu_JBUoyw?t=424


ביקור במקום:

https://youtu.be/_2ZXcog6mJw


תמונות:

https://youtu.be/RfoCKDcfhOc


טופוגרפיה של הטרור
#על מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור

כדי להבין איפה אתם עומדים, צריך קודם לדעת מה היה הגסטפו (Gestapo). זהו קיצור שמה של "משטרת המדינה החשאית" של גרמניה הנאצית ובעצם היה אחד מהגופים המרכזיים לאכיפת הטוטליטריות הנאצית. השם של הגוף עורר פחד כבד בלב אזרחי גרמניה ועד היום הוא מסמל את המשטר הנאצי כולו.

אם כן, המוזיאון הזה בו אתם נמצאים עכשיו, נבנה ממש מעל המפקדה הראשית של הגסטפו שנהרסה במלחמה. שלא תגידו שלא אמרנו, המקום כולו והמוצגים שבו יעבירו בכם בקלות צמרמורת כאשר ישקפו וילמדו על המקום בו עונו ונרצחו כל כך הרבה אנשים.

במוזיאון תוכלו לראות תערוכה בנושאי הדיכוי והרצחנות של המשטר הנאצי באמצעות תמונות וטקסטים בגרמנית ובאנגלית. תוכלו ללמוד כאן על מעשיהם של חיילי הגסטפו והאס.אס במהלך המלחמה, על הכליאה והרצח של מתנגדי המשטר והקהילות הנרדפות ואת הפיכתה של גרמניה למדינה קשה המדכאת כל התנגדות אזרחית.


#היסטוריית המוזיאון
בין השנים 1933-1945 שכנה כאן מפקדת הגסטפו והאס.אס, אך בשנת 1945, היא נהרסה כמעט לחלוטין בהפצצות של בעלות הברית. החלקים שלא נהרסו בהפצצה, הושמדו מיד לאחר שנגמרה המלחמה.

בשנת 1992 הזמינה קרן מיוחדת שמטרתה הייתה לתחזק את האתר, ארכיטקטים מכל העולם להשתתף בתחרות להקמת מוזיאון שילמד על ההיסטוריה האיומה שהתרחשה כאן, היא ההשמדה הנאצית.

במכרז זכה האדריכל השווייצרי פיטר צוּמתוֹר שבמשך 5 שנים לא הצליח להתקדם עם עבודות הבניה. כל אותו הזמן הוצגה התערוכה ללא מבנה, באוויר הפתוח, עד שהסבלנות נגמרה והאדריכל פוטר.

בשנת 2007 התקבלה תכנית של האדריכלית הברלינאית אורסולה וילמס (Ursula Wilms) למוזיאון הנוכחי. היא שילבה במוזיאון בשלמותם את חדרי המעצר ומרתפי העינויים ששרדו את ההרס ובכך יצרה חיבור מוחשי בין המוזיאון לעבר המצמרר של המתחם, שאותו הוא מתעד.


#טיפים
הכניסה חופשית.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=H5cTWgQ7IuE
בית סוכנות הידיעות טאס
#על המבנה המעניין של סוכנות הידיעות של רוסיה

הבניין שמולו אתם עומדים הוא בניין סוכנות הידיעות טאס (Zdanie Itar-Tass). שמה של אותה סוכנות ידיעות קשור בראשי תיבות של "סוכנות הידיעות והטלגרף של רוסיה". בכניסה לבניין תוכלו לראות את הגלובוס, שעליו ראשי התיבות של סוכנות הידיעות.

במשך שנים רבות, הסוכנות הייתה מקור החדשות העיקרי מברית המועצות. במיוחד היא בלטה בשנים שבהן עיתונות חופשית במדינה הקומוניסטית לא הייתה קיימת. אז היא הייתה המקור העיקרי לידיעות מהמעצמה, שאושרו על ידי השלטון והועברו לעיתונות המערב.

הבניין נבנה ב-1976 ובמקור היה אמור להיות ארוך יותר. אחד הדברים המעניינים בו הם החלונות הדו-קומתיים הגדולים שלו. החלונות הללו מצליחים ליצור הטעייה של העין וגורמים לבניין להיראות קטן יותר ובכך להשתלב במבנים הנמוכים שבסביבתו. אפקט הבניין הקטן מצליח להציג בניין בן 9 קומות, כמבנה בעל 4 קומות בלבד.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/1YKAddKqzzA
לוּבּיַאנקַה, מטה הק.ג.ב. לשעבר
#על מקום מטה הק.ג.ב. שהטיל אימה על תושבי מוסקבה

אתם צופים באחד מהארמונות היפים במוסקבה, מבנה קליל ואוורירי בסגנון הרנסאנס. זהו בניין לוּבּיַאנקַה (Lubyanka Building), שבכיכר לוּבּיַאנקַה. הוא נראה בניין רגיל, אבל מדהים להיזכר שכאן פעל בתקופת השלטון הסובייטי, מטה הקג"ב, מה שקרוי בעברית "הוועדה לביטחון המדינה".

ה"קָה-גֶה-בֶּה", כמו שמבטאים את שמו ברוסית, היה ארגון הביון, הריגול והמשטרה החשאית של ברית המועצות. מאז הקמתו, לאחר מותו של סטאלין, ישבה כאן בבניין שממול המפקדה הראשית של הקג"ב.

במרתפי הבניין שהיה בעבר גם בית סוהר מפורסם, נכלאו, עונו ואף הוצאו להורג, אסירים פוליטיים רבים. עדות לאימה ולפחד ממנו היא שעל הבניין הזה נהגו לומר בתקופה הקומוניסטית במרירות, שמהחלונות שלו רואים את סיביר...


#מה תראו כאן?
לבניין הגדול חזית עשויה לבנים צהובות. הוא תוכנן על ידי אלכסנדר וסילייביץ' איבנוב ונבנה בשנת 1898 בסגנון ניאו-בארוקי. אחד מסימני ההיכר שלו היו אז רצפות העץ היפהפיות שלו וקירותיו הבהירים בגוון ירוק.

אל מול הבניין התמים למראה, נבנתה אנדרטה קטנה ונוגעת ללב. זוהי אנדרטה לקורבנות הרדיפה הפוליטית בברית המועצות, שהקים כאן ארגון בשם "ממוריאל". עימדו לידה רגע קט, בכיכר לוביאנקה, לזכרם של כל מתנגדי העריצות של פעם, אנשים שנכנסו למטה ה-KGB ולכלא לוביאנקה ולא יצאו ממנו בחיים.


#תולדות המקום
בניין לוּבּיַאנקַה נועד במקור לשמש כמטה חברת הביטוח הכלל-רוסית. אך לאחר המהפכה הבולשביקית, הוא נתפס על ידי הממשלה והחל לשמש את מטה המשטרה החשאית, שנקראה באותם ימים צ'קה (Cheka).

המשרדים הלכו והתמלאו אז באנשי משטרה ובמהלך הטיהורים הגדולים של סטאלין, הצטופף כאן כבר צוות ענקי של בעלי תפקידים, ממלאי הוראות וחסרי רחמים.

בשנת 1940 נדרש אלכסיי שצ'וסב, מי שנחשב אז לאחד האדריכלים הסובייטיים הטובים ביותר, להכפיל את גודלו של הבניין. הוא החליט להרחיב את המבנה מאחור, להוסיף לו קומה נוספת ולעצב אותו בסגנון הקלסיציזם הסטליניסטי. הבנייה בחזית הושלמה רק בחלק השמאלי שלה. המתקפה הנאצית נגד ברית המועצות ופתיחת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, הכניסה את ברית המועצות למגגנה בפני הצבא הגרמני הפולש. כך יצא שרק חלק מתוכניתו של שצ'וסב התממש והבנייה נעצרה.

שנים רבות אחר כך, בשנת 1983, הורה שליט ברית המועצות, יורי אנדרופוב, להשלים את חזיתו הבלתי סימטרית של הבניין. השלימו אז את הבנייה בחזית הבניין, גם בחציו הימני. כך חזר הבניין להיות סימטרי בחזית שלו, בהתאם לתוכניתו המקורית של שצ'וסב.

עם קריסת הקומוניזם ופירוק הקג"ב הרוסי, נכנס אל בניין לוביאנקה המטה הכללי של משמר הגבול הרוסי. כמה שנים פעלה בו גם הנהלת שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה, הפס"ב.

כיום הבניין חזר הבניין לשמש את מנגנוני הבטחון של מנהיג רוסיה הנוכחי ובבניין פועל גם המוזיאון לתולדות הקג"ב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/TvVo1rcJkrQ


ביקור במקום:

https://youtu.be/DvGGGAm__QA


הדרכה:

https://youtu.be/Nbn_zs8wO8c
הבית הלבן הרוסי
#על הבניין שבו ניצח ילצין פעמיים

הבית הלבן של רוסיה (Belyy Dom), הוא מושב הממשלה הרוסית. המבנה הגדול נחנך בשנת 1980 והיום כתוב עליו "בית הממשלה של הפדרציה הרוסית".

הבית הלבן הרוסי, כמו שקוראים לו לעתים, מתנשא לגובה 119 מטרים. במקור הוא נבנה על ידי הממשל הסובייטי והכיל גם את "קונגרס המועצות", הגוף השלטוני הגבוה ביותר בברית המועצות של אותה תקופה, וגם את "הסובייט העליון" - הגוף המחוקק הגבוה ביותר שלה.

רבים זוכרים את ה"בית הלבן" המפורסם של רוסיה בתור זירת ניסיון ההפיכה ב-3 באוקטובר 1993, כנגד מנהיג ברית המועצות ומי ששחרר אותה מעול הקומוניזם, מיכאיל גורבצ'וב. מכאן הגן בוריס ילצין על החופש, מפני השמרנים שעשו הפיכה, בניסיון להחזיר את ברית המועצות לאחור. הבניין עמד אז במרכז העימות, ההפיכה, או לפחות המשבר החוקתי החמור ברוסיה. במהלכו של אותו עימות ספג הבניין נזק כבד, במתקפת הארטילריה של הקושרים עליו.

בוריס ילצין הפך עם הזמן לנשיא ואז מצא את עצמו נלחם שוב, הפעם בפרלמנט הרוסי, שהתבצר באותו בניין עצמו. ואכן, ההיסטוריה מתעתעת לפעמים בהתרחשויות שבה. היום אתה אוהב ומחר אתה אויב...

בשנת 1994 הבניין שופץ בסכום של כ-300 מיליון דולר, סכום שהיה באותה שנה גבוה יותר ממה שהוציא הממשל הרוסי על מחקר אקדמי ותכניות פיתוח, בכל רוסיה כולה.

כיום יושב בבית הלבן הקבינט הרוסי, שהוא בעצם הממשלה של רוסיה.

החל משנת 1994, חזר הבית-התחתון של הפרלמנט הנבחר לשאת את השם
"דוּמה", שם שהיה נהוג בתקופה הצארית. הוא עבר אז לבניין ממשל המרוחק כמה מאות מטרים מהקרמלין של מוסקבה.


#על הפוטש של אוגוסט
הפוטש של אוגוסט, או "מהפכת הנפל של ינאייב" היה ניסיון של הקומוניסטים השמרנים, ב-1991, לקחת את השלטון מהמנהיג שהנהיג רפורמות בברית המועצות. המהפכנים ניסו ולהחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את ברית המועצות לקומוניזם קפדני, לסגנון השלטון של עד ל"גלאסנוסט", מידת ה"פתיחות" והחופש האישי שהעניק גורבצ'וב לאזרחיו, וה"פרסטרויקה", בעברית "בנייה מחדש", שפירושה היה חופש כלכלי גדול יותר לאזרחים.

מי שלמעשה הכשיל את הפיכת ינאייב היה בוריס ילצין, מי שהיה אז נשיא הפדרציה הרוסית, המדינה הרוסית, שהייתה אז אחת המדינות הלאומיות שהרכיבו את ברית המועצות. ילצין התבצר באומץ ב"בית הלבן" וסירב להיכנע לקושרים. הם ניסו לתקוף את הבניין, אבל נתקלו באלפי אזרחים שנענו לקריאתו של ילצין ובאו להגן בגופם על הבניין. בהדרגה איבדו הקושרים את יכולתם לשלוט במצב, חששו מהרג שיביא עליהם את זעם ההמונים ונתפסו, לאחר ששבו מניסיון שווא להידבר עם גורבצ'וב, שהיה נתון במעצר בית בבית הנופש שלו בקרים. כך נכשל ניסיון ההפיכה וילצין יצא מהבניין. מעמדו בעקבות האירוע הרקיע שחקים ברוסיה והוא הפך לדמות נערצת, שבבוא היום תהפוך לנשיא רוסיה הבלתי מעורער.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/y5GVL3xN4KI


דיווחים על נסיון הפוטש:

https://youtu.be/CnkCu7N-J0M
בונקר 42, הבונקר של סטאלין
מוזיאון הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה
פנורמת בורודינו
מסגד היניצ'רים של חאניה
בניין אמפייר סטייט


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.