» «
כיכר הקדושים היהודים
כיכר הקדושים היהודים
#על הכיכר שמנציחה את יהודי רודוס

"כיכר הקדושים היהודים" (La Juderia), או כיכר ה”מרטירים היהודים”, היא כיכר לזכר 1,673 היהודים, תושבי רודוס, שנשלחו מהעיר למחנות המוות בשואה. מכאן הובלו בשנת 1943, כל יהודי הקהילה אל מחנות ההשמדה, על ידי הנאצים. בתיהם נתפסו על ידי תושבי המקום ולא הוחזרו מעולם.

האנדרטה הזו היא לא רק אתר הנצחה לקהילה היהודית שהיתה כאן והושמדה במלחמת העולם השנייה. בעבר ניצבו כאן חנויות קטנות ובתים שהיו שייכים ליהודי העיר, אבל המקום נפגע מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה.

במרכז העיר העתיקה, בצל עצים ענקיים, במרכזה של הכיכר ההומה אדם, ניצבת אנדרטה כהה, שדי קל לפספס. זוהי אנדרטת הגרניט לזכר יהודי העיר, שנחנכה ביוני 2002. היא הוקדשה אז לזכר 1604 אנשי הקהילה היהודית של רודוס שנספו בשואה. יש לאנדרטה 6 צדדים. על כל אחד מהם יש את הכתובת בשפה אחרת, ביניהן יוונית, אנגלית, צרפתית, איטלקית ולדינו: "לזכרון תמיד של 1604 הקורבנות, יהודי רודוס וקוס, שנספו במחנות המוות של הצורר הנאצי".

בכיכר יש כיום חנויות מזכרות לתיירים ומסעדות לתיירים. במרחק של חצי דקה של הליכה מהכיכר, תמצאו את עצמכם אל מול בית הכנסת "קהל שלום".


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Qfw_YiP9mgk
קברה של ללה סוליקא
קבר ללה סוליקא
#על קבר הקדושה היהודיה שסרבה להינשא ולהמיר את דתה

אתם ב"מֶלַאח" (Mellah), עומדים בבית הקברות היהודי של פס, אל מול קברה של מי שסירבה לפיתוי שהונח בפניה והעדיפה למות על קידוש השם.

זה קברה של ללה סוליקא (Lalla Suleika), נערה יהודיה שסירבה להפנות עורף ליהדות והפכה שלא ברצונה ןעל אף גילה לקדושה יהודית, מהצדיקות והחשובות ביותר במסורת של מרוקו.

רבים, גם במרוקו של היום, מדמים את סיפורה לסיפור עקדת יצחק או לחנה ושבעת בניה והיא הפכה לסמל של הקרבה עבור אמונתה הדתית.


#סיפורה של ללא סוליקה
בפַס, העיר המוסלמית הדתית ביותר במרוקו, חיו גם יהודים רבים. הסיפור הוא על נערה יהודיה בשם סול חגואל, המכונה סוליקא, שנולדה בטנג'יר לפני יותר מ-200 שנה.

סוליקא גדלה והייתה לנערה שיופיה עוצר נשימה. בשכנותה התגוררה נערה מוסלמית והשתיים היו לחברות קרובות. בשלב מסוים סול הכירה בחור מוסלמי שהתאהב בה. לפי הסיפורים הוא היה בנו של המושל המוסלמי של העיר ווהוא הצליח להביאה את הוריה לכדי הסכמה ונשא אותה לאישה.

יש ויכוח היסטורי אם בן המושל דרש מללה היפהפייה להמיר את דתה והיא סרבה להתאסלם, או שהיא סרבה להתאסלמות בדיעבד ולכן הוצאה להורג.

כי אם היא התאסלמה וחזרה בה, כמו שטוענים המוסלמים, זו בעיה שונה. לפי חוקי האיסלאם, העונש על מוסלמי או מוסלמית שהמירו את דתם לדת אחרת הוא מוות.

מכל מקום, סוליקא עמדה למשפט בעיר פס. היא טוענת שמעולם לא התאסלמה והיא יהודייה. גזר הדין הוא מוות. שליט פס, המלך עבדל רחמן ששלט בפאס ביד קשה, מנסה לשכנע אותה להישאר מוסלמית אבל היא טוענת שמעולם לא התאסלמה ומסרבת.

גזר הדין מתממש ומוציאים אותה להורג.

כך נקברה הנערה שכל רצונה היה לשמור על זהותה היהודית וזה עלה לה בחייה. היא קבורה בקבר זה שבעיר פס.

מאז מותה, הפך קברה של סול הצדיקה, שהיום נחשבת לסוליקא הקדושה, למקום עלייה לרגל עבור נשים מכל מרוקו. הן פוקדות את קברה בתפילה להצלחה, לזיווג ולבן זכר.

המדהים הוא שגם בקרב המוסלמים תפסה סוליקה מקום של כבוד. את הכינוי "ללה סוליקה" הם אלה שנתנו לה ופירושו "הגבירה הקדושה סוליקה". לא פחות מרתק לדעת שגם המוסלמים ועד היום, מעריצים אותה ואת דבקותה באמונתה, גם אם היא לא כשלהם.


#טיפים
עוד בבית הקברות הזה נמצא גם קברו של רבי חיים אבן עטר.


הנה קברה של ללה סוליקא:

https://youtu.be/P1MtTvSf6xM


בית הקברות היהודי במלאח של פס:

https://youtu.be/3lLVxx1IWP8
המלאח של פס
הרובע היהודי של פס
#על המֶלַח, הרובע היהודי של העיר פס

בפאס הייתה שנים רבות קהילה יהודית מפוארת, שרובה הורכבה מיהודים שהגיעו לצפון אפריקה עם גירוש ספרד. כמו בערים העתיקות האחרות במרוקו, גם כאן נקרא הרובע היהודי "מֶלַאח" (Fes Mellah). אבל למעשה, כאן הוקם המלאח הראשון ליהודי מרוקו.

התקופה היא של שלטון שושלת האלמורבידים. יחסם של השליטים ליהודים היה אז טוב. אבל בשנת 1438 התפרצה התעוררות דתית מוסלמית בעיר ובעקבותיה החליט השליט להעביר את יהודי מרוקו לשכונה נפרדת.

כך אולצו יהודי פס לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, הראשונה מסוגה במרוקו, בה יתגוררו רק יהודים.

השכונה היהודית בפס נקראה “מֶלַאח” (Mellaha), משום שהוקמה על מה שהיה בעבר בִּיצָה של מים מלוחים.

במלאח היהודי כאן פעלו כמה מענקי הרוח היהודיים החשובים של יהדות צפון אפריקה. הבולט שבהם היה הרמב"ם, מי שניסח פה את אגרת השמד. עד היום ניתן לבקר בביתו של הרמב"ם מהתקופה בה התגורר בעיר.

עוד פעלו במלאח הרבנים יהודה אבן סוסן, יצחק אלפסי ואחרים. בזכותם עלתה העיר פס בימי הביניים לדרגה של מרכז תורני, שהתחרה במרכזים היהודיים המובילים שפעלו באותה תקופה במצרים ובבבל.

זכור בעיר גם בית הקברות היהודי. בבית העלמין של פס ביקור חובה הוא קבר ללה סוליקא, קבר של צעירה יהודיה שסרבה להינשא למוסלמי ולהמיר את דתה והוצאה בשל כך להורג.


שער המלאח:

https://youtu.be/Sifh4qN_2X8


ביקור במקום:

https://youtu.be/UqZjhsdTwU4


בלוגרים בבית הכנסת אבו דנאן:

https://youtu.be/OaXqQrICbYo
בית הכנסת של וריה
בית הכנסת של וֶריה
#על בית הכנסת היחידי ששרד בסלוניקי

בית הכנסת העתיק שבעיירה וֶריה (Old Synagogue of Veroia) נבנה במאה ה-16. נחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים באירופה שעדיין קיים והוקם על ידי קהילה יהודית, שהייתה מהעתיקות באירופה ומנתה בתקופת השואה כ-800 איש.

לבית הכנסת הזה יש סיפור מצמרר. בערב חג הפסח של שנת 1943, תוך כדי מלחמת העולם השנייה, לכדו הגרמנים בבית הכנסת את יהודי העיירה. אלה ממש אותם ימים שבהם מתחולל מרד גטו ורשה ומכאן נשלחים היהודים, היישר אל מותם במחנה הריכוז אושוויץ. חלק מבני הקהילה מחליטים שלא לתת לנאצים לקחת אותם מביתה והם העדיפו לקפוץ מחלון בית הכנסת היישר אל מותם, במימי הנהר השוצפים.

ייתכן שיספרו לכם על בית כנסת מוזנח ברובע היהודי, שיהיה קשה למצוא אותו ושאיש אינו מטפל בו. אבל בית הכנסת העתיק שבמקום חי, קיים ונקי. מי שאחראית לכך היא גברת מקומית בשם אווי (Evi). היא גרה לא רחוק ממנו ובהיעדר יהודים בעיירה, היא לקחה על עצמה לשמר את בית הכנסת. היא גם גובה סכום של 3 יורו עבור הכניסה וההדרכה שהיא תיתן לכם.

ואכן, בית הכנסת יפה להפליא, מטופח ושמור היטב. יש לו קירות כחולים ומרהיבים, תקרת העץ מושקעת ועשוייה ביד אמן והרצפה דמויית פסיפס, עם מרצפות בדוגמה נהדרת.

העיירה וריה עצמה נמצאת בצפון יוון, לא הרחק מסלוניקי, כ-80 קילומטרים מערבית לעיר. בין המאות ה-11 וה-14 וריה הייתה אחד המרכזים הביזנטיים החשובים במקדוניה. האמונה הנוצרית היא שלכאן הגיע סיינט פול ולמעשה זו הייתה הנקודה הראשונה שלו באירופה ומכאן החל להטיף לנצרות ביבשת הזו. על קיר הכנסייה במרכז העיירה יש פסיפס קיר נפלא שמראה אותו באירוע ההיסטורי הזה.

בכל מקרה, וריה הושפעה מאד מהתרבות באיסטנבול והמסורת הזו נשמרה עד תחילת המאה ה-20, זמן ירידתה של האימפריה העות'מנית

בעבר התקיימה בעיירה קהילה יהודית ענפה. חוץ מבית הכנסת, אחת העדויות הסוריאליסטיות לקיומה, הן אבני מצבות עתיקות וכתובות בעברית, שהוצאו בעבר מבית הקברות היהודי הישן. מכל המקומות האפשריים, הן נשמרו על ידי אנשי העיירה דווקא בתחום שמסביב למגרש הכדורגל של הילדים באחת משכונות העיר. מוזר אבל גם מיוחד, כי אם כבר הוצאו המצבות ממקומן על ידי זדים, כרגע הן במקום בו יש חיים ופעילות שוקקת ולא נשכחו ונזנחו.


#טיפים
אם אתם בסביבה, רוצים לכבד את בני הקהילה שנכחדה כאן ואוהבים לבקר בבתי כנסת מיוחדים, הביקור כאן מומלץ מאוד.

לא ניתן להגיע עם הרכב עד לבית הכנסת. מצאו באמצעות הניווט את החנייה הקרובה האפשרית והמשיכו אליו ברגל.

רבים מהבתים בעיר העתיקה משמשים כיום כבתי קפה, מסעדות וברים. תוכלו לאכול בהם אוכל טוב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Q2HJUGqPSHE?t=151

יהדות

הכותל המערבי
הכותל המערבי
#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s


הכותל הקטן:

https://youtu.be/UG_kiz80lfg
הרובע היהודי של בודפשט
הרובע היהודי של בודפשט
#על הרובע היהודי שהפך למוקד חיי הלילה של בודפשט

לא השואה ולא המדיניות הקומוניסטית, לא הצליחו להעלים את היהודים מבודפשט, ודאי לא מהרובע היהודי, ברובע השביעי של העיר. יש בעיר כולה כ-25 בתי כנסת פעילים וברובע היהודי עצמו יש חנויות רבות שמוכרות אוכל כשר, עם שלטים בעברית שמדגישים זאת בחלונות הראווה שלהן.

בערבי שישי, תוכלו עדיין לראות ברובע היהודי של בודפשט (Budapest Jewish Quarter) חסידים חובשי שטריימלים, שסיימו את התפילה בבית הכנסת. גם בשבתות אפשר עדיין לראות כאן ילדים חבושי כיפות ונערות בשמלות ארוכות.

אבל הרובע היהודי, איש לא משלה כאן את עצמו, שייך היום לאחרים. מאז שעברו אליו צעירים רבים, בעיקר בשל מחירי הדירות הנמוכים, הוא נחשב למקום בילוי טרנדי ונעים, שמושך אליו קהל צעיר ואיכותי מכל רחבי העיר.

בשנת 1900 מנתה האוכלוסייה היהודית בבודפשט 170 אלף איש - רבע מאוכלוסיית העיר. כיום יש בעיר פחות מחצי הכמות ועל אף שזו הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, שיעורם באוכלוסיית העיר מזערי.


#טיפים
הרובע היהודי, הרובע השביעי של בודפשט, הוא היום לא רק מרכז הבילויים הטרנדי של העיר, אלא גם בעל הריכוז הגדול של אמנות הרחוב והגרפיטי בה.


ביקור במקום:

https://youtu.be/clUZCUF9SE8


אמנות הרחוב ברובע ה-7:

https://youtu.be/pTaELKX3sPU
מוזיאון יהדות דנמרק
מוזיאון יהדות דנמרק
#על המוזיאון שמספר כיצד הצילו הדנים את יהודי דנמרק מהנאצים

בסמוך לספרייה המלכותית (Det Kongelige Bibliotek) תראו גם את מוזיאון יהדות דנמרק (Dansk Jødisk Museum). במוזיאון, השוכן במה שהיה בעבר הספריה העירונית העתיקה, מתוארת ההיסטוריה בת 400 השנה של יהדות דנמרק. הסיפור הזה מגיע עד לשיא ההיסטורי והמופלא שלו, שהתבטא בהצלת כל יהדות דנמרק על ידי שכניהם הדנים, שהבריחו אותם מהמדינה מיד עם הפלישה הנאצית אליה והצילו את חייהם ממחנות ההשמדה.

המוזיאון הזה נפתח בשנת 2003. האדריכל שתכנן אותו מחדש בבניין הוותיק של הספריה הקודמת של העיר הוא דניאל ליבסקינד (Libeskind), האדריכל היהודי המפורסם, שגם תכנן את המוזיאון היהודי בברלין. באמצעות אדריכלות פנים חכמה במיוחד, יצר כאן ליבסקינד אווירה תואמת לסיפור הדרמטי של המוזיאון ונתן מסגרת למיעוט המוצגים שכאן, תוך הדגשת האיכות והחשיבות שלהם בדרך לספר את הסיפור החשוב של יהדות דנמרק.

המוזיאון לא גדול והעיצוב בו מאלץ את המבקרים בו לצעוד על רצפה לא ישרה, מה שנותן את תחושת הסירות והספינות שהבריחו את יהודי דנמרק לשבדיה השכנה, בדרך להצלתם.

כמה אגפים למוזיאון והם מחולקים תוך התבססות על 5 רעיונות, מהמסורת היהודית:

היציאה ממצרים

הנדידה במדבר

קבלת המצוות

הארץ המובטחת

מצווה - כאן מספר המוזיאון היהודי הדני את הסיפור המופלא של הצלת יהודי דנמרק בתקופת השואה, במלחמת העולם השנייה. היו אלה הדנים, בעיקר תושבי דנמרק, שמנעו את רצח היהודים "שלהם", עם פלישת הנאצים למדינתם. הם הצליחו להבריח אלפים מיהודי דנמרק, לעבר שוודיה הנייטרלית. הדנים עשו זאת מתחת לאפם של הנאצים, באמצעות סירות הדיג שלהם והיום הם גאים בסיפור המופלא, שמעיד על האנושיות וטוב הלב של העם הזה.


#כיצד ניצלו יהודי דנמרק בשואה? - באדיבות אנציקלופדיה אאוריקה
הסיפור הזה הוא אחד המופלאים והנדירים במהלך מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי. במסגרתו ניצלו יהודי דנמרק בשואה בידי העם הדני.

האימה בדנמרק החלה מיד עם הפלישה של הצבא הגרמני לדנמרק, ב-9 לאפריל 1943. אמנם לפי תורת הגזע הנאצית הדנים השתייכו לגזע הארי והכיבוש הגרמני בדנמרק היה מתון יחסית, אבל לכולם היה ברור שזמנם של היהודים בדנמרק קצוב. לכן הסיפור המופלא של יהודי דנמרק והצלתם בידי העם הדני מתחיל כאן.

זה החל כשמלך דנמרק כריסטיאן העשירי שמע שהיהודים נדרשו לענוד טלאי צהוב. הסיפור המקומי הוא שהמלך, שאהב את היהודים והעריך אותם, יצא כשהוא רכוב על סוסו ועל מעילו טלאי צהוב. העם הדני, שחלק לו הרבה כבוד וחיבה, מיהר לאמץ את המחאה של המלך ורבים החלו לענוד טלאים צהובים. בתוך זמן קצר חצי מהאנשים ברחובות ענדו טלאי צהוב. המפקדים הנאצים הבינו את המסר וביטלו את הפקודה ליהודים לענוד טלאי צהוב.

אבל בהדרגה הגרמנים הפסיקו להיות סובלניים כלפי העניינים. התנקשויות, מבצעים נועזים ומעשי חבלה שעשתה המחתרת הדנית כנגד הגרמנים הביאו להחמרה בדיכוי הנאצי של דנמרק. בספטמבר של אותה שנה ניתנה הפקודה הגרמנית לשלוח את 8,000 יהודי דנמרק למחנות הריכוז. אז החלו המלך, המחתרת הדנית ורבים בדנמרק לחפש דרכים להבריח את היהודים "שלהם" מאימת הגרמנים.

מכאן התגייס העם הדני בהמוניו למבצע הירואי וייחודי באירופה של אותם ימים. נעשה מאמץ המוני להצלת כל יהודי דנמרק מציפורני הצבא הגרמני ומיחידות ה-SS הלוטשות אליהם עיניים. למבצע ההירואי הזה קרא סופר יצירתי לאחר מכן "קנוניה של הגינות" והוא אכן צדק. המלך, המחתרת הדנית, הכנסייה על כמריה, שוטרים ורופאים, אינטלקטואלים ואזרחים פשוטים - דומה שכולם מצאו דרכים יצירתיות ונועזות, לסייע להברחת היהודים מהמדינה הכבושה.

כך היהודים הגיעו, בשלל דרכים ובסתר, לכפרי הדייגים שבצפון דנמרק. התקווה הייתה שבניגוד לדנמרק, שהייתה נייטרלית גם היא, אך נכבשה על ידי היטלר, היטלר לא יכבוש את שוודיה והיהודים שיברחו אליה יהיו מוגנים. זה אגב מה שקרה בסוף. הצבא הגרמני לא הגיע לשוודיה והיהודים שבה ניצלו.

בתוך מספר ימים הם הוברחו באלפיהם, בסירות דיג, אל שוודיה הנייטרלית. נייטרלית משמעותה ששוודיה לא התחברה עם אף צד במלחמה. הדנים ודיפלומט גרמני שסייע להם סיכמו עם השוודים מראש והאחרונים הסכימו לכך וקיבלו עתה את היהודים ברצון.

כ-500 יהודים נלכדו בכל זאת בידי הגסטפו. הממשלה הדנית לחצה ודרשה שיטופלו בכבוד ואף שהם הועברו למחנה הריכוז טרזיינשטט בצ'כיה, גם שם המשיכה ממשלת דנמרק לדאוג להם ולעקוב אחרי מצבם. הדנים אף שלחו להם חבילות, עם מזון ותרופות וכך הצליחו להביא לכך שמרבית היהודים "שלהם" ניצלו בסוף המלחמה.

לאחר המלחמה הוכרזו המחתרת הדנית, המלך הדני כריסטיאן העשירי ובעצם העם הדני כולו כחסידי אומות העולם. אמנם היו מי מקרב אזרחי דנמרק, ששיתפו פעולה עם הגרמנים, אבל את החשבון לא הגישו להם מעולם.


#טיפים
הכניסה חינם לילדים מתחת לגיל 18.

ההמשך הטבעי מכאן יכול להיות אל "בית הכנסת הגדול" של קופנהגן. הוא נמצא מול הספרייה העירונית החדשה, ברחוב Krystalgade 12.


ביקור במקום:

https://youtu.be/KRTGb9iL6U8


הצלת יהודי דנמרק:

https://youtu.be/dExXOhggMnI


הנה סיפור הצלתם של יהודי דנמרק (בעברית):

https://youtu.be/0Buw3n4Gkgg


והצלת יהדות דנמרק מהצבא הגרמני - באנגלית:

https://youtu.be/iY5JZUSGhrQ
בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן
בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן
#על בית הכנסת הגדול של בודפשט

"בית הכנסת דוהאני", או בית הכנסת הגדול שברחוב דוהני (Dohány utca Synagoga), נבנה בשנת 1859. זהו ללא ספק, האתר הבולט והחשוב ביותר ברובע היהודי שבעיר.

ה"טבק-שול", כמו שמכנים אותו לא פעם, הוא בית הכנסת הגדול ביותר באירופה. למה טבק, אתם שואלים? - ובכן "דוהני" פירושו בהונגרית "טבק". בשלוש קומותיו הוא מאפשר תפילה לכ-3,000 מתפללים. מעניין בו הניגוד שבין עיצוב המבנה, שכולל מאפיינים איסלאמיים, ובין מה שהוכנס לתוכו, שכלל מאפיינים נוצריים וכנסייתיים, כמו עוגב, במה בחזית ועוד.

בנוסף להיותו בית כנסת פעיל, בית הכנסת משמש גם אתר הנצחה ל-565,000 יהודי הונגריה שנספו בשואה. בימי הכיבוש הנאצי נכלל בית הכנסת, בתחומי הגטו היהודי והוא הפך למקום ריכוז ומעצר המוני ליהודים.

מבנה בית הכנסת כולל גם את המוזיאון היהודי של בודפשט וגם את קברי רבים מהיהודים של הרובע. יש בו גם אנדרטה ולוחות זיכרון לזכר יהודי הונגריה, שנהרגו במלחמת העולם הראשונה ואלו שנרצחו בשואה, בידי הנאצים.

הכניסה לבית הכנסת היא בתשלום, שנועד לתחזוקת המקום.


#אדריכלות מבנה בית הכנסת
בית הכנסת תוכנן בסגנון מורי, איסלאמי צפון אפריקאי, המאופיין בקשתות ועיטורים החוזרים על עצמם. הסגנון כאן מערב אלמנטים גותיים עם מאפיינים איסלאמיים מגוונים.

האדריכל לודוויג פורסטר הציב בחזית המבנה שני מגדלים שגובהם 43 מטרים. בראש המגדלים הציב כיפות דמויות בצל. במרכז החזית פער האדריכל חלון בצורה של פרח גדול ולידו חלונות מקושתים.

המאפיינים האיסלאמיים באים לידי ביטוי גם באריחי הקרמיקה הצבעוניים שבהם מצופה בית הכנסת מבחוץ וברצפת בית הכנסת, שבה תוכלו לראות פסיפס עם איורים גאומטריים. גם קירותיו מקושטים בצורות גיאומטריות מוזהבות וצבעוניות.

פנים בית הכנסת מכיל כאמור, מרכיבים שונים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא העוגב, שהתווסף בכדי להקל על האווירה בבית הכנסת ולהפוך אותה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, שהלכה והתחזקה באותם זמנים. עוד מאפיין כזה הוא הצבה של בימת בית הכנסת בחזית ולא במרכזו של בית הכנסת, כמו שנהוג מאז ומעולם. שימו לב גם לשתי הנברשות הענקיות והמרשימות שמשתלשלות מהתקרה.


#תולדות בית הכנסת
בית הכנסת נבנה לאחר שקהילת יהודי העיר פשט גדלה במהירות ובמהלך המאות ה-18 וה-19, היא הגיעה ל-30 אלף איש.

כך נבנה בית הכנסת החדש, במהלך השנים 1854- 1859. הוא נבנה בסגנון מורי, סגנון צפון אפריקאי, בחירה אקזוטית שהייתה אז מעניינת ואפילו טרנדית. בשונה מבתי כנסת אחרים, הותקן בו עוגב ותכנון הפנים הזכיר יותר כנסייה נוצרית מאשר בית כנסת על פי המסורת המקובלת. העוגב הוא בעל 5,000 צינורות, וניגנו בו בין השאר מוסיקאים מהחשובים בתולדות המוסיקה כמו המלחין וגאון הפסנתר פרנץ ליסט והקומפוזיטור קָמִיל סֶן-סַאנְס.

ב-1939 שרפו תומכי הנאצים בבודפשט את בית הכנסת ובזמן המלחמה שימש המבנה בין השאר את רשות הרדיו הגרמני. בשלהי המלחמה נפגע בית הכנסת קשות, מהפצצות מטוסי בנות הברית.

לאחר המלחמה שב הבניין לרשות הקהילה היהודית של בודפשט, אבל המשאבים לשיפוצו היו מוגבלים.

בשנות ה-90, עם נפילת המשטר הקומוניסטי בהונגריה, שוחזר ושופץ המבנה. אז גם נוסף לו מתחם ההנצחה של שואת יהודי הונגריה, כולל האנדרטאות לזכרם של יהודי בודפשט ולזכר רַאוּל וָלֶנְבֵּרְג (Raoul Wallenberg).


#יחודו של בית הכנסת הגדול של בודפשט
בתוך בית הכנסת ניתן להבחין במרכיבים רבים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא כמובן העוגב, שנוסף כדי להכניס אווירה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, תנועה ביהדות הונגריה, ששאפה להשתלב ולהיטמע בחברה ההונגרית הכללית ומאפייניה הבולטים ביותר היו הכנסת עוגבים לבתי הכנסת ומקהלות מעורבות, בנים ובנות ביחד.

מאפיינים בולטים נוספים כאן, הם מיקום הבימה בחזית בית הכנסת ולא במרכזו.

דברים שלא ניתן לראות בביקור כאן, הם כמנהג הנאולוגים:

שפת התפילות, שכמנהג הנאולוגים, היא השפה המקומית, במקרה הזה הונגרית.

מקהלת בית הכנסת מעורבת - מקהלה של נשים וגברים ביחד.


#שכונת ילדותו של הרצל
למעשה, אתם נמצאים בשכונת ילדותו של תיאודור הרצל, חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל בשבילכם. ממש כאן גדל מי שעתיד להיות מחולל התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

כאן, בבית שליד בית הכנסת ברחוב דוהני, נולד תיאודור הרצל. השכונה שמסביב הייתה האזור שבו גדל, שיחק ולמד הרצל הצעיר. דמיינו בבית הכנסת הזה את בנימין זאב הרצל, עולה לתורה בטקס בר המצווה שלו, בשנת 1873. אגב, הרצל מזכיר את האירוע כמה פעמים בספרו "בית הכנסת של הטבק" (Tabakschul).

ואכן, הכיכר הקטנה שבחזית בית הכנסת נקראת כיום "כיכר הרצל" (Herzl Ner).


ביקור בבית הכנסת עם צלילי העוגב ברקע:

https://youtu.be/qfUX2QdRwFs


הדרכה:

https://youtu.be/sPUyjl5qxDo


היכל הספר
היכל הספר
#על היכל הספר שבמוזיאון ישראל

במתחם מוזיאון ישראל נמצא היכל הספר (The Shrine of the Book), שנוסד בשנת 1965 ונועד לשימור והצגה של מגילות מדבר יהודה, מגילות קומראן.

ההיכל הוא בעל עיצוב ייחודי שהפך אותו במהלך השנים לאחד מסמלי העיר ירושלים.

מדובר במטמון של מורשת ישראל. בהיכל מצויים כתבי יד עתיקים ונדירים במיוחד, במיוחד מגילות ים המלח - מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים של המאה ה-20.

המגילות שבריריות מאוד מה שהופך את הצגתן הממושכת לבעייתית. לכן מציגים כל מגילה למשך מספר חודשים, עד 6 חודשים ואז מחליפים אותה באחרת, בעוד היא עוברת לאיחסון שמאפשר לה 'לנוח' מעט מהחשיפה לאור.

בסמוך להיכל נמצא גם דגם מפורט של ירושלים של ימי בית שני. הדגם נותן את ההקשר ההיסטורי לאותם כתבי יד שבהיכל. ניתן לראות בו את ירושלים כפי שנראתה בשנת 66 לספירה, עיר שממנה התרחקו אנשי כת מדבר יהודה, כותבי מגילות קומראן.

בנוסף למגילות מדבר יהודה, נמצאות כאן תגליות ארכאולוגיות והיסטוריות נוספות, מהחשובות ומהנדירות בתולדות ישראל. יש כאן לא מעט כתבי-יד עתיקים ונדירים, כמו "כתר ארם-צובא", כתב-יד מדויק וסמכותי שנכתב בטבריה במאה ה-10 לספירה.

דרך הטקסטים שבהם, הכתבים הללו מציגים את אורחות החיים של הכתות והקהילות היהודיות הקדומות שכתבו אותם.


#מהן המגילות הגנוזות?
המגילות הגנוזות, הנקראות גם מגילות ים המלח, מגילות קומראן ומגילות מדבר יהודה, הן ככל הנראה התגלית הארכאולוגית החשובה ביותר שהתגלתה בארץ ישראל.

המגילות הראשונות התגלו בתוך כדי-חרס במערה ליד חורבת קומראן שבמצוקי צפון-מערב ים-המלח, במדבר יהודה. מי שגילה אותן הוא מוחמד א-דיב, רועה צאן בדואי שחיפש כבשה שאבדה לו, בשנת 1947, ונתקל בכד חרס ובו שלוש מגילות. בהמשך השנים, עד שנת 1956, נמצאו מאות מגילות במערות נוספות באזור.

אלה מגילות קלף המכילות טקסטים של ספרים מקראיים או של ספרים שלא נכללו בתנ"ך הנקראים ספרים חיצוניים, ומגילות נוספות של תעודות ומכתבים, רובם כתובים על פפירוס.

החוקרים מעריכים שהמגילות נכתבו בין המאות ה-3 לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה, ממש לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70. הן נחשבות לכתבי היד העבריים הקדומים ביותר שהתגלו עד היום.


#אדריכלות המבנה
מטרתו המקורית של היכל הספר היא שימור והצגה של שבע המגילות הראשונות שהתגלו ב-1947 בקומראן. הוא עוצב בשנות ה-60 כבניין בעל אופי מקדשי משהו ומאז נחנך ב-1965 הוא נחשב לאבן דרך באדריכלות המודרנית.

מתכנני הבניין הם האדריכלים היהודים האמריקאים ארמנד ברטוס ופרדריק קיסלר.
הם בחרו לעצב אותו כשבראשו כיפה לבנה בצורה המזכירה את מכסי הכדים שבהם נמצאו חלק מהמגילות. הצבע הלבן של הכיפה מנוגד לקיר השחור שניצב מולה, מה שמתכתב עם התיאור של 'בני האור', כפי שראו אנשי הכת את עצמם, ל'בני החושך', אויביה של הכת. המסדרון שדרכו נכנסים אל ההיכל מזכיר מערה, מה שנועד להזכיר את מקום מציאת המגילות.

הבניין נמצא בסמוך למוסדות הרשמיים של מדינת ישראל, כמו הכנסת, משרדי הממשלה והספרייה הלאומית, מה שמעיד על החשיבות של המגילות ושל הבניין שמאחסן אותן.


הנה היכל הספר בירושלים מבפנים:

https://youtu.be/uvZaEJiBcJw


ומבחוץ:

https://youtu.be/M56ksGV-cs4
בית הכנסת ארידה
#על בית הכנסת העתיק ביותר באיסטנבול

בית הכנסת ארידה (Balat Ahrida), שברובע באלאט, על קרן הזהב, הוא בית הכנסת העתיק ביותר באיסטנבול. השכונה שבה הוא שוכן היא שכונה ענייה יחסית, עם לא מעט מבנים היסטוריים מרשימים, שבית הכנסת הוא אחד מהם. הוא נבנה במקור בידי יהודי העיר העות'מנית ארידה, בשטח מקדוניה של היום.

זהו בית הכנסת של הקהילה היהודית-ספרדית בעיר, יהודים שחלקם הגדול היגר לעיר עם גירוש ספרד. כאן ניתן עדיין לשמוע את שפת הלדינו שמקורה בספרד.

בית הכנסת שופץ בשנת 1992, לרגל 500 שנה להגעת יהודי ספרד לאימפריה העות'מנית ומאחר שנפגע לא מעט משריפה שהתרחשה בו במאה ה-17.

מבחוץ, על הקיר הארוך שלאורך הרחוב, קשה להבחין שמדובר בבית תפילה יהודי. רק הדלתות שלו מרמזות על תפקודו היהודי. פנים בית הכנסת, לעומת זאת, משוחזר להפליא. האלמנטים היהודיים הספרדיים נראים בו בבירור. אחד הדברים המרשימים ומעוררי ההתפעלות הללו, היא כיפת העץ היפה שלו.

שימו לב בבית הכנסת גם ל"במה" שלו, המקום שממנו קורא החזן. צורת הבמה, שכאן נקראת "תיבה", היא כחרטום של ספינה. הדמיון של בימת התפילה לחלקה הקדמי של אוניה עתיקה החוצה את המים, בא מהמסורת של יהודי טורקיה. בעיניהם היא מסמלת ומזכירה את האניות העות'מניות שאספו ב-1492 את היהודים המגורשים מספרד והשיטו אותם לבית חדש בטורקיה, שבה הם יקבלו במשך מאות שנים, הגנה כמיעוט דתי.


#מה הקשר למשיח השקר שבתאי צבי?
היסטורית, בית הכנסת שכאן ידוע כבית הכנסת היחיד באיסטנבול שבו התפלל מייסד התנועה השבתאית היהודית, שבתאי צבי (Sabbatai Zevi).

האיש, יהודי צעיר וכריזמטי, בא מעיר הולדתו איזמיר והכריז על עצמו המשיח היהודי. די מהר התקבצו סביבו מאמינים רבים, שזכו בקרב היהודים לכינוי "כת השבתאים". שמו של שבתאי צבי נפוץ במהירות וסחף אחריו יהודים רבים. בכל רחבי העולם היהודי ובפינות הבלקן, אירופה ואפילו הודו ותימן, דיברו היהודים על הקסם של המשיח היהודי.

כמובן שרבים התנגדו לו וראו בו משיח שקר, אבל איש לא חזה את מה שעתיד לקרות בשנת 1666, שנה שהצירוף 666 עתיד להקנות לה את הכינוי "שנת השטן". אז הדהים שבתאי צבי את חסידיו והחליט להתאסלם. מה שקרה מאחורי הקלעים הוא שהעות'מנים אסרו אותו והציבו בפניו שתי ברירות - התאסלמות או מיתה. "המשיח" היהודי בחר להתאסלם וקיבל את השם עזיז מחמד אפנדי.

תדהמה עצומה היכתה בעולם היהודי. היא הייתה מסעירה, לא פחות מהקסם שהילך צבי על היהודים קודם לכן. המשיח התאסלם!!! - לא פחות מכך הדהימה את היהודים העובדה שרבים ממאמיניו, "הגרעין הקשה" של תנועתו, בחרו ללכת בעקבות "ממו", כינויו המוסלמי של צבי, ולהתאסלם יחד איתו.

כך זכה שבתאי צבי לימים לכינוי "משיח שקר". זאת על אף שיש חוקרים המציינים את תפקידו ההיסטורי כרפורמטור גדול, שהרעיד את היהדות ושאחרי הרפורמציה שלו היא לא שבה מעולם להיות היהדות שהייתה קודם.

המעניין הוא שהמשיח היהודי המומר נחשב כיום גם לצדיק מוסלמי, שרבים עולים אל קברו ומבקשים ברכה. אחרי הכל, הוא בחר באיסלאם. כמעט מרצונו, אבל בחר...


ביקור במקום:

https://youtu.be/7UX0zttWO4w
בית הכנסת האיטלקי נווה שלום
#על בית הכנסת האיטלקי באיסטנבול

בית הכנסת האיטלקי "נווה שלום" (Neve Şalom Sinagogu) שבאיסטנבול, הוא הגדול והמוכר ביותר מבין בתי הכנסת באיסטנבול. האולם המרכזי שלו הוא המפואר והיפה מבין אלו של בתי הכנסת האחרים שבעיר.

זהו בית כנסת נפלא, הממוקם בקצה הצפוני של קרן הזהב במרכז איסטנבול, במרחק שתי דקות הליכה ממסגד אורטקוי, שעל שפת הבוספורוס.

שימו לב כאן לעיטורים דמויי הערבסקות, המופיעים על הוויטראז'ים שבתקרת בית הכנסת. הם מזכירים קישוטים שנהוגים במסגדים המוסלמיים ומעניין להבינם בהקשר של ההשפעות ההדדיות שמתקיימות לאורך השנים, בין היהדות עם איסור "לא תעשה לך פסל ותמונה", לבין האיסלאם, שבו פותחו הערבסקות כדי לייפות את המסגדים, מבלי לנסות לתפוס את האֵל, מה שהדת רואה כאסור וכדבר שלא יעלה על הדעת.


#תולדות בית הכנסת
בית הכנסת שכאן, בעבר אחד מבתי הכנסת החשובים של איסטנבול, נוסד בשנת 1885, בידי אנשי הקהילה היהודית האיטלקית של העיר. הקהילה, שנוסדה בשנת 1862, כונתה אז קהילת הזרים, "קאל די לוס פרנקוס". עד אז היא השתמשה לבית הכנסת שלה במספר מבנים אחרים וכאן זכתה למקום התפילה הקבוע והמיוחל שלה.

עד שנת 1922 שרה בבית הכנסת מקהלת המפטירים של איסטנבול. כאן גם שימש כחזן, בשנות העשרים והשלושים, הרב יצחק אלגזי. הוא נחשב כאחד מגדולי החזנים הטורקיים בכל הזמנים.

בשנות ה-30 של המאה העשרים התרחש המרד הערבי, שבו חוללו הערבים בארץ ישראל פרעות כנגד היהודים. באותה תקופה הרסו פורעים את בית הכנסת המקורי שעמד כאן. על מקומו נבנה לאחר זמן מה בית כנסת חדש, שבו אתם נמצאים כרגע.

בשנת 1980 שופץ מבנה בית הכנסת וב-1998 התקינו בו מערכת חימום מרכזית. כיום אין בו מתפללים רבים, אך יהודים פוקדים אותו כדי להתרשם ולהיזכר בקהילה החמה שחייתה כאן בעבר.


חתונה בבית הכנסת:

https://youtu.be/RFfUdnEeits


מבט מקרוב:

https://youtu.be/us_v9RauJfk
הגטו היהודי של ונציה
#על הגטו היהודי של ונציה

תופתעו ודאי לגלות שהבתים הכי גבוהים בוונציה נמצאים בגטו היהודי של העיר. הסיבה היא היסטורית. הגטו (Ghetto) הזה, שהיה, אגב, הגטו הראשון בהיסטוריה, היה מוגבל וקבוע בשטחו. היהודים לא הורשו לגור מחוץ לגטו ולכן, במהלך הדורות, עם התרבות בני הקהילה היהודית ומשנדרשו היהודים ליותר דירות, נמצא הפתרון. הוא היה, ודאי כבר הבנתם, בנייה לגובה - בנייני קומות, גבוהים ביחס לבנייני שאר השכונות של ונציה.

בקומות העליונות של הבתים הגבוהים ממוקמים לא מעט מבתי הכנסת שבגטו. במאה ה-16 נאסר על היהודים לבנות בתי כנסת שייראו מבחוץ כבתי תפילה יהודיים. במקביל, היה איסור דתי למקם דירות מעל בתי הכנסת.

גם כאן נמצא הפתרון בגובה. היהודים הקדישו את הקומות העליונות של הבניינים בגטו לבתי הכנסת הללו. לכן בתי הכנסת האשכנזיים, שהם בעיקר היו אלה שנבנו באותה העת, מוקמו בקומה העליונה של בתי המגורים בגטו.

בכיכר הרחבה שבמרכז הגטו תוכלו לראות על באר המים תבליט של אריה, סמלו של שבט יהודה העברי. במקום ניתן לראות גם לוח זיכרון ליהודי ונציה שנספו בשואה.

המלה "גטו" באה מג'טו שפירושה באיטלקית "בית יציקה". הסיבה היא שהגטו הוכרז בשכונה שבה נהגו לעבוד לפני כן חרשי הברזל של העיר.

למבקרים בעיר נותן אזור הגטו העתיק בימינו הצצה אל החיים של תושבי ונציה הטיפוסיים, בני המעמד הבינוני ומי שלא החזיקו בארמונות הגדולים והמפוארים שניתן לראות על גדות התעלה.


#תולדות הגטו היהודי בוונציה
הגטו היהודי (Ghetto Ebraico) היה הגטו הראשון בהיסטוריה. הוא נולד בעיר האיטלקית ונציה. זה היה במאה ה-16, כשאנשי ונציה רצו לסגור את היהודים ולא לאפשר להם תנועה חופשית. במסגרת האנטישמיות הנוצרית הפשוטה, לא הורשו היהודים לצאת בלילה מהגטו. אם רצו לצאת ממנו ביום, הם הוכרחו לצאת מהגטו עם סימן זיהוי שהם יהודים.

השכונה שנבחרה להפוך לגטו יהודי הייתה לפי ההיסטוריונים קודם לכן שכונה של חרשי מתכת ולכן נטלו את השם מהמילה ג'טו, "בית יציקה" באיטלקית. סברה אחרת גורסת שלצד השכונה פעל בעבר בית יציקה גדול שכזה ומכאן השם.

הרעיון האנטישמי של הקמת הגטו היה לבודד את היהודים מהאוכלוסייה הנוצרית של ונציה. בבסיסו עמדו הרצון ליצור הפרדה בין האוכלוסיות, כדי שנוכחות היהודים בעיר לא "תטמא" את האוכלוסייה הנוצרית. עד כדי כך הקפידו על כך, עד שנאסר אפילו על בתי הכנסת להיראות לעין כל. היהודים נאלצו להעלות את בתי הכנסת שלהם אל הקומות העליונות בבניינים.

רק בשנת 1866 זכו היהודים בעיר ונציה לשוויון זכויות. אבל מאז אותו גטו ראשון בעיר ונציה, הפך המושג נפוץ והוכרזו גטאות רבים באירופה, כולל הגטאות האיומים של תקופת השואה. כיום נוהגים גזענים בעולם כולו לכנות כך שכונות שונות של מיעוטים, גם כאלה שאינם של יהודים דווקא. יש גטאות של שחורים, של מהגרים ועוד.

גם היום נחשב אזור הגטו למרכז של יהודי ונציה. זאת למרות העובדה שרובם מתגוררים כיום באזורים אחרים של ונציה. יש כאן עדיין בתי כנסת, מתוכם שניים שעדיין פועלים, בית ספר יהודי וגן ילדים, בית אבות יהודי ומוסדות חינוך יהודיים.


מבט מקרוב על מרכז הגטו:

https://youtu.be/zPBXt30g448


טיול לילי בגטו של ונציה:

https://youtu.be/WpwZ3dm0r4M
מוזיאון יודנפלאץ
#המוזיאון להיסטוריה יהודית בימי הביניים

המוזיאון היהודי ממוקם ביודנפלאץ, כיכר היהודים. כיכר היהודים הייתה מאז ומתמיד מקום מרכזי בעבור יהודי וינה והיום הוא הסמל שמחבר את מורשת יהודי וינה מהעבר, אל ההווה והעתיד.

המוזיאון היהודי נפתח בשנת 2000 ומטרתו הייתה להנציח את יהודי וינה שנספו בשואה ובמאורעות האנטישמים שפקדו את היהודים בווינה, מאז שנת 1938. המוזיאון בנוי מרבדים שונים העוסקים בהיסטוריה היהודית של וינה, כאשר הם מוצגים כל אחד בקומה שונה ומצליחים לספר את סיפור חיי היהודים בווינה של ימי הביניים.

בקומת המרתף התחתונה, לדוגמה, תוכלו לראות את שרידי בית הכנסת העתיק מימי הביניים. אלו שרידים מבית הכנסת שעמד כאן בעבר, עוד לפני שנהרס בשריפה של שנת 1421. לצידם יש מוצגים המשקפים את אורח החיים, התרבות והחברה של היהודים בווינה. חשוב לדעת שלפני הכיבוש הנאצי הייתה כאן קהילה יהודית גדולה ורבת השפעה בעיר.

לסיכום החוויה, תוכלו לראות כאן גם סרט על חיי היהודים בתקופה הנוכחית - סרט מרתק ושווה צפייה.

במוזיאון גם מאגר שמות של כל קורבנות היהודים שנספו בין השנים 1938-1945.
יהי זכרם ברוך.


#טיפים
הכניסה חינם לילדים עד גיל 14.

בשבת המוזיאון סגור.
בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
#על בית היתומים של המחנך הדגול

בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק (The orphanage of Janusz Korczak) אין היום הרבה מהמוסד המקורי. זו עובדה די ברורה, לאור ההיסטוריה הטרגית שהביאה לחיסולו בשואה.

קורצ'אק, מחנך, רופא וסופר יהודי, היה דמות מפורסמת באירופה, בעל תכנית רדיו מואזנת מאד ומחבר ספרי ילדים מוכר. בבית היתומים שהקים בוורשה ב-1912 הוא הפעיל שיטות חינוך פורצות דרך ובחן רעיונות חינוכיים מתקדמים.

בחצר בית היתומים ניצבת אנדרטה לזכרו של קורצ'אק. היא מנציחה את מותו בתאי הגזים, ביחד עם תלמידיו, אך גם את מפעל חייו החינוכי של "הדוקטור הזקן", כפי שהם כינו אותו בימים טובים יותר.

בית היתומים פעל כאן עד להקמת הגטו היהודי. עם הוצאת הצו הנאצי, המחייב את כל היהודים לעבור אל תוך הגטו היהודי, עבר כל בית היתומים לרחוב חלודנה 33, שם פעל במשך זמן מה, לפני שעבר אל משכנו האחרון ברחוב סליסקה.

מבית היתומים שבגטו, נלקחו הילדים בתחילת חודש אוגוסט 1942, ביחד עם מוריהם לאומשלגפלאץ. קורצ'אק עצמו, איש מפורסם ובעל מעמד בינלאומי, סירב להצעה של הנאצים להשתחרר מהמוות והלך ביחד עם תלמידיו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. שם נרצחו כולם בתאי הגזים.

במקומו האחרון של בית היתומים, ברחוב סליסקה, לא ניתן כיום לראות דבר. על מקומו יש היום פארק ירוק, שנוצר אחרי המלחמה. למעשה נבנה הפארק על חורבות המבנה ובניינים סמוכים, שנהרסו כולם בעת שהנאצים חיסלו את הגטו היהודי כולו.


#קווים לדמותו של יאנוש קורצ'אק
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סירב והחליט שלא לעזוב את תלמידיו גם במותם. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו למעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם. קורצ'אק הגה אותה.


מצגת וידאו על יאנוש קורצ'אק:

https://youtu.be/NX1k_T_jdos
מפקדת הגסטפו
#על מרכז הזוועות של הגסטפו בשואה

בבניין שמולו אתם עומדים, מוקמה עד סוף מלחמת העולם השנייה מפקדת הגסטפו (SS and Gestapo Headquarters). בתחילה קישרה המפקדה הזו בין הגטו היהודי ובין החלק הפולני של ורשה. מכאן יצאו הפקודות וכאן נחקרו החשודים והיהודים שלא מצאו חן בעיני הנאצים.

כשהחל חיסול היהודים, במה שכונה על ידי הנאצים "הפתרון הסופי", פיקחו הנאצים מחלונות הבניין, על רחבת השילוחים, כיכר האומשלאגפלאץ. מכאן פיקחו אנשי ה-SS על עלייתם המסודרת של עשרות אלפי היהודים שנשלחו אל מותם, אל קרונות הרכבת שהוליכה אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה.

בתום המלחמה, הרסו הנאצים והחריבו את כל הגטו והמבנים שבסביבה, למעט מתקנים ששימשו את הגסטפו. כך שרד ולא ניזוק כלל גם הבניין הזה, של מפקדת הגסטפו.

מאז המלחמה ועד לאחרונה, שימש הבניין בוורשה לצורכי מעבדות המחקר של אוניברסיטת ורשה. בחזיתו יש שלט זיכרון קטן שמספר את סיפורו של המבנה וההיסטוריה העגומה שלו.
המוזיאון היהודי ובית הכנסת ברודוס
#על המוזיאון היהודי של רודוס

מטרתו של המוזיאון היהודי ברודוס (The Acropolis of Rhodes) היא לשמר ולהציג את המורשת, התרבות וההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר רודוס, קהילה ששגשגה כאן עד למלחמת העולם השנייה.

המוזיאון נמצא בבית הכנסת "קהל שלום", שבסמטת סִימִיוּ (Symiou), ברובע היהודי של העיר. זהו בית הכנסת הפעיל היחידי באי והוא הוקם בשנת 1577. בבית הכנסת שכאן מתקיימות עדיין תפילות, בעיקר בחגים היהודיים המרכזיים.

כיום חיים עדיין ברודוס עשרות בודדות של יהודים ולכן בעונת התיירות בית הכנסת הזה פועל כמרכז מבקרים וכמוזיאון קטן לתולדות הקהילה היהודית המקומית.

המוזיאון הוקם כאן בשנת 1997, על ידי יהודי מקומי בשם אהרון חסון. מאז הוא מהווה מוקד עניין ליהודים וישראלים בעיקר, המבקרים באי.

את ההיסטוריה והמורשת של יהודי רודוס מתעד המוזיאון הקטן באמצעות מוצגים מגוונים ואביזרים יהודיים אותנטיים, מתקופות שונות בהיסטוריה של הקהילה היהודית העתיקה, שחייתה כאן עד השואה. לצד תשמישי קדושה, כמו טליתות, תפילין וכיפות ופריטי לבוש יהודיים שונים, ניתן לצפות כאן בתצלומים, ציורים ומסמכים, המתעדים את חיי היומיום של אנשי הקהילה.

כל העת עוסקת כאן הקרן להיסטוריה יהודית של רודוס ברכש וקליטה של פריטים חדשים, המאפשרים להעשיר את אוסף המוצגים שבמוזיאון.

בחנות המתנות הקטנה של המוזיאון תמצאו ספרים על יהדות יוון ודיסקים בשפת הלאדינו, בה דיברו מרבית אנשי הקהילה, רובם ממגורשי ספרד.


#אדריכלות בית הכנסת
כמו בתי כנסת אחרים, באירופה של ימי הביניים, גם כאן קשה לזהות מבחוץ שהמבנה הדו-קומתי שלפניכם הוא בית כנסת פעיל ותוסס. בעבר גם לא הופיעו על קיר הבניין שלטי בית כנסת, כתובות או עיטורים יהודיים.

כך, תוך שמירה על פרופיל נמוך, ללא מגיני דוד או סממנים יהודיים מבחוץ, נישא בניין התפילה מעל לסמטה הצדדית ולא משך תשומת לב. היהודים בימי הביניים נהגו להתמקם במבנים "רגילים" שכאלה, עם חזיתות שלא מסגירות את תפקיד הבניין, כדי שלא לבלוט ולא לעורר את זעם השלטון והשכנים, שהיו בני דתות שליטות ושהיהודים היו נתונים במידה רבה לחסדיהם וחששו מהם.

לפיכך, כדי שלא למשוך תשומת לב, אטומה חזית בית הכנסת במפלס הרחוב. רק בקומה העליונה יש שורת חלונות, המאירים את אולם התפילה. גם הכניסה והיציאה של בית הכנסת הם מחצר פנימית קטנה, ששמרה אז על ביטחון היהודים המתפללים, במיוחד בתקופות קשות של מתח דתי.

את הקישוטים וההשקעה העיצובית השאירו אז היהודים לתוך בית הכנסת. בחלל התפילה תראו 3 קשתות, אחת מרכזית וגדולה ושתי קשתות קטנות מהצדדים. אלו בנויות על שני עמודים הבנויים מאבן כורכר. בניגוד לקירות בית הכנסת המטויחים בלבן, העמודים הללו חשופים ומאפשרים להכיר את אבן הכורכר. שמה של אבן הכורכר מגיע מהמילה הערבית כֻּרְכַּאר. זהו סלע מִשְקָע, שנוצר מהתאבנות בת מיליוני שנים, של חול ים ועצמות של בעלי חיים ימיים.

הכורכר היה חומר הבנייה שבו נבנו מרבית מבני העיר העתיקה ושרק במאות האחרונות הוחלף בבטון. מבנים רבים ברחבי המזרח התיכון נבנו מכורכר בעת העתיקה.


#מה לראות כאן?
שימו לב לדלת שבמרכז הקיר המזרחי של בית הכנסת. דלת זו מקשרת אל חצר אחורית שבה נהגו לקיים אז אירועים. משני צידיה של הדלת ראו את ארון הקודש שפוצל לשני ארונות. 3 מדרגות מובילות לכל ארון, שיטה שרווחה בבתי כנסת כאלו בימי הביניים והדגישה למתפללים את ארון הקודש. זה היה מעין פרדוקס שבו דווקא חלוקת ארון הקודש הבליטה וכיבדה אותו, בעיני המתפללים.

הרימו ראש אל קומת הגלריה שבחלל התפילה. זוהי תוספת מאוחרת לבית הכנסת, שנוספה בשנת 1930. היא נבנתה בשביל עזרת הנשים, שעד אז הייתה בחדר נפרד לגמרי מחלל התפילה העיקרי, ששימש את המתפללים הגברים. מנגד, במשך שנים רבות היה המנהג כאן להתפלל יחד, נשים וגברים.

שימו לב גם לסמלים היהודיים שעל הקירות כאן, כמו המנורה, הכתר, כינור דוד ולוחות הברית. בשל האיסור היהודי על ציורים בבית הכנסת, של דמויות אנושיות, בעלי חיים או תיאורים מסיפורי התנ"ך, שולבו כאן בעיקר הסמלים הללו ועיטורים מעולם הצמחים.

עיטורי הקיר הללו נעשו בטכניקה של טיח מכויר, שנקראת "סְטוּקוֹ" (Stucco). טכניקה זו נפוצה באדריכלות המוסלמית של ימי הביניים. היהודים, שחולקים עם האיסלאם את האיסור על ציור דמויות בבתי התפילה, אימצו את הטכניקה הזו, עוד לפני גירוש ספרד. בבתי הכנסת הספרדיים הם הרבו להשתמש בטכניקת ה"סְטוּקוֹ". גם בהמשך, לאחר הגירוש, היא מופיעה לא פעם בבתי הכנסת שבנו במקומות שבהם התיישבו.

את בית הקברות היהודי העתיק של העיר, שגילו 400 שנה, תוכלו לראות בעיר עצמה, מאחורי העיר העתיקה.


#טיפים
בחודשים נובמבר עד מרץ המוזיאון סגור ונפתח למבקרים רק בתיאום מראש, עם משרד הקהילה היהודית של רודוס.

נסו להגיע לבית הכנסת בימי שישי ובמיוחד בחגים ולהשלים מניין. מבין יהודי רודוס, נותרו כיום 2-3 משפחות בודדות.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/sQZhyns4UE4
בית הכנסת אל עזמה
#על בית הכנסת של מגורשי ספרד במלאח של מרקש

בית הכנסת "סלאט אל עזמה" (Salat Al Azama), סלאת אלעזמה, או אל עזמה, הוא בית הכנסת של "הזרים", מגורשי ספרד.

מומלץ לבקר בו, גם אם לא הגעתם למרקש לטיול שורשים או לדברי צדיקים.

לפי המסורת, זהו "בית הכנסת של המגורשים". כי בית הכנסת הזה נבנה בשנת 1492 במלאח של העיר מרקש, על ידי מגורשי ספרד. הם הגיעו לעיר כדי לחיות בה, אך די מהר נדחו מקהילת בתי הכנסת המקומיים, בשל סגנון התפילה השונה שהביאו מספרד.

בהדרגה גדל בית הכנסת ועד לעליה הגדולה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כבר היו בו ישיבה גדולה, בה למדו אברכים ועוד ישיבה קטנה לצעירים. המלמדים בישיבה ובתלמוד התורה היו חכמי הקהילה המפורסמים.

מבנה בית הכנסת הוא מרהיב ואחרי ששופץ הוא בכלל נראה נהדר. בתוכו יש מוזיאון קטן על אודות הקהילה היהודית במרקש. מצויים בו שלל מוצגים ותערוכות על החיים היהודיים ברובע. תראו כאן פריטי יודאיקה אותנטיים, לצד מאות תמונות, סרטי וידאו ועוד.

התיירים הרבים שפוקדים את בית הכנסת נהנים כיום גם מהמוזיאון וגם ממקום מטופח ומושקע יותר. זוהי תוצאה משינוי ופיתוח שנעשה בשנים האחרונות. בין השאר הפכו כאן את חדרי וכיתות הלימוד לחדרים בבית הארחה שנפתח כאן למטיילים.


#טיפים
המוזיאון מציע הסברים במספר שפות, כולל עברית.

הכניסה היא בתרומה זעירה של 10 דירהם, המוקדשת לשימור הזיכרון היהודי במרקש.

העישון בשטח בית הכנסת אסור.

צילום מותר, למעט בשבת ובחגים ומועדים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/YdL72I6_7Io


ביקור במקום:

https://youtu.be/1G2QF4iPuaw


בלוגרים:

https://youtu.be/6Jgh6jhfi9E


בית העלמין מיארה
#על בית העלמין הגדול במלאח של מרקש

בית העלמין היהודי של מרקש (Miâara Jewish Cemetery) הוא שריד מובהק של החיים היהודיים ברובע. כאו מצויים כמעט כל קבריהם של הנפטרים היהודים במלאח של מרקש ב-900 השנים האחרונות.

זהו בית הקברות היהודי הגדול במדינה. שמו העברי הוא "בית מועד לכל חי", אבל הציבור קרא לו בית העלמין מעארה או מיארה, על שם הרחוב בו נמצאת הכניסה אליו.

בית החיים הזה פעיל מאז המאה ה-12 ומשתרע על שטח נרחב. קבורים בו מיהודים פשוטים ועד רבנים וראשי ישיבות. עוד קבורים כאן מהגדולים בצדיקי מרקש, הידועים בלמדנות, בידע ובהשכלה שלהם. את קבריהם ניתן לזהות על פי ה"אוהלים" שעל קברי רבים מהם.

מאז שנת 2016 עבר בית הקברות שיפוץ ובוצעו בו פעולות שימור וחיזוק כתובות על מצבות.

עם כמעט אלף שנים של קבורה בו ויותר מ-20,000 קברים, בית העלמין היהודי של מרקש הוא אתר תיירות פופולרי למדי בקרב המבקרים במלאח, הן היהודים והן מי שאינם יהודים.


#טיפים
בבית העלמין תוכלו לתרום לשימורו.


ביקור במקום:

https://youtu.be/cXReGM57450


מבט היקפי:

https://youtu.be/HfesJLDp8jQ


בלוגרים:

https://youtu.be/dKpkgvrSBOo
המלאח של מרקש, הרובע היהודי
#על הרובע היהודי שנקרא המלאח

השם "מֶלַאח" (Mellah) בערי מרוקו שמור לרובע היהודי שמצוי בכל אחת מהן. המלאח היהודי במרקש הוא הרובע היהודי של העיר, בו התגוררו יהודי העיר במשך מאות שנים.

בעבר היה המלאח מוקף חומה והתנהל כמעין עיר בתוך עיר במרכז מרקש.

שכונת אל-מלאח היהודית של מרקש נמצאת מדרום לכיכר ג'מע אל-פנה המרכזית, בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" בעיר העתיקה.


#מקור השם
השם מֶלַאח, כמו מֶלַח, בא מכך שהרובע היהודי הראשון במרוקו הוקם בעיר פס, על מה שהיה בעבר בִּיצָת מֶלַח.


#מה תראו כאן?
טיול במלאח הוא מסע אל העבר. כאן חיה ושגשגה הקהילה היהודית ונשלטה אך ורק על ידי מועצת הרבנים. הקהילה נהנתה כאן מאוטונומיה מלאה ומסמכות מוחלטת. עד אמצע המאה ה-20 לא נכנסו המוסלמים אל תוכה.

בסיור כאן שימו לב למזוזות הקבועות עד היום על משקופי הדלתות ברבים מהבתים כאן.

אתר נחמד במלאח הוא בית הכנסת המפואר "בית אל", אחד משני בתי כנסת בעיר, שלא נותרו רבים שיתפללו בהם.

במלאח מרקש יש גם את בית הכנסת אל-עזמה, אליו מגיעים בחגים יהודים יוצאי מרוקו מכל העולם. תוכלו לראות בו תמונות של דורות רבנים משושלות הרבנים המפורסמות של הקהילה, כמו רבני משפחת אבו-חצירא, בני משפחת הרב פינטו ואחרים.

כמו כן במלאח תמצאו את בית הקברות היהודי, הגדול והמטופח של הקהילה העתיקה.

שווה לבקר במוזיאון יהדות מרוקו, שהוא המוזיאון היחידי שמוקדש בעולם הערבי לתרבות ולהיסטוריה היהודית.


#תולדות המלאח
במקור, היהודים הגיעו למרקש ולמרוקו בכלל, לאחר שגורשו בגירוש ספרד. באופן טבעי הם התיישבו רבים מהם בעיר העתיקה של מרקש.

מאז המאה ה-16 ולאורך שנים רבות התגוררו יהודים ומוסלמים ב"קסבה" וב"מׇדינה" של העיר, בהרמוניה ובדו-קיום מוחלטים.

בשלב מסוים הורה אחד משליטי העיר לבנות ליהודים שכונה משלהם. כך נבנה ה"מלאח היהודי" שאליו הם הועברו ובו הם התגוררו מאז.

הקהילה היהודית פרחה כאן. השכונה היהודית אמנם הוקפה בחומה והופרדה מהאוכלוסיה המוסלמית שבחוץ, אבל השערים נסגרו רק בשבתות ובחגים. בתוכה ניהלו היהודים את חייהם המסורתיים ללא הפרעה.

שנים רבות ה"מלאח" של מרקש שקק חיים. בחצי המאה הראשונה של המאה ה-20 התגוררו בו עשרות אלפי יהודים.

במלאח היה כל מה שהיהודים נזקקו לו. מבתי כנסת, בתי ספר ותלמודי תורה ועד שוק, חנויות ומאפיות כשרות, מקוואות ובתי מרחץ.

הצלחת הציונות והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שבשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עזבו יהודים רבים את מרוקו.

ב-2016 המלך מוחמד השישי הקצה מעל 20 מיליון דולר לשיקום של בתים ורחובות במלאח ולשיפוץ של בתי הכנסת. המלך גם הורה להחזיר את שמות הרחובות היהודיים.

כיום, המלאח הוא מאטרקציות התיירות המסקרנות בעיר. לאחר שמרבית האוכלוסיה היהודית של מרקש עלתה לישראל או היגרה לצרפת, מונה הקהילה כאן מעט מאוד יהודים. הבודדים שנותרו משתדלים לשמור על המסורת, על בתי הכנסת העתיקים ועל החנויות הכשרות שעוד נותרו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/K8WfL1kjiRM


הדרכה:

https://youtu.be/p4nHaaibc4A


השוק של היום במלאח:

https://youtu.be/4qxrGba6yD8


בלוגרים:

https://youtu.be/JFn2R29hEwo
בית הרמב"ם
#על ביתו של הגאון היהודי הדגול בפס

ביתו של הרמב"ם (Maimonide house) בעיר פס היה ביתו של מי שנולד בקורדובה בספרד, אך עבר לכאן בשנת 1148, כשהיה נער צעיר. ביתו עומד כאן ולא השתנה מאז ימי הביניים ועד היום.

פאס ידועה בין השאר כעיר הולדתם של חלק מהאישים החשובים ביותר ביהדות מרוקו וביהדות בכלל. אחד מהם הוא הרמב"ם, הפילוסוף, התיאולוג, המשפטן, רופא והמדען היהודי הגדול.

משפחתו נאלצה לעזוב את קורדובה שבספרד, לאחר פלישתם של אנשי ה"אל-מֻוַוחִידוּן" מצפון אפריקה ורדיפת יהודי האזור בדרום ספרד. לאחר שנים מספר הוא עבר לחיות בקהיר שבמצרים.

כתבי הדת והפילוסופיה של הרמב"ם עשו שינוי משמעותי במחשבה היהודית והובילו לתפיסה רציונלית של החיים ומשמעות החיים. כאן, בבית הזה, ניסח הרמב"ם את איגרת השמד.

בביתו של הרמב"ם מתגוררת כיום משפחה מוסלמית אך לעתים אפשר להיכנס אליו לביקור קצר.


#למה זה "בית השעון"?
הבית, אגב, נקרא "בית השעון" (Dar al-Magana), כי ניתן לראות עליו את שרידי שעון המים, שנבנה עליו בזמנו ושנועד להזכיר את שעת התפילה. הוא הכיל 13 דרגשי עץ ארז מגולפים, שבתוכם הונחו קערות פליז משוקעות.

בהגיע שעת התפילה אותתו המים שעברו בהדרגה בין הקערות על זמן התפילה. את השעון עיצב במאה ה-14 אומן מקומי ובהוראת הסולטן אבו עינאן, קבעו אותו בקיר ביתו של הרמב"ם, אל מול המדרסה הסמוכה.


#על איגרת השמד
בשנת 1147 עולה לשלטון שושלת חדשה, האלמואחידין. הם מוסלמים קיצונים שרוצים אז להחזיר את המאמינים לדת הטהורה ולטהר את האיסלאם מפולחן הקדושים.

במגמה לאסלם את מי שאינם מוסלמים, הם ניהלו אז מלחמות קודש אלימות. הברירה שהם הציבו בפני מי שלא היו מוסלמים היתה להתאסלם או למות. יהודים רבים מסרו אז את חייהם על קידוש השם.

באותם ימים חיבר הרמב"ם שחי במרוקו את "איגרת השמד". הוא קרא בה ליהודים לברוח על נפשם ואף להתאסלם למראית עין, העיקר שיצליחו לשמור על חייהם. ואכן, בשל המצב הקשה, עזבו יהודים רבים באותם ימים את מרוקו.


#מי היה הרמב"ם? - באדיבות אנציקלופדיה אאוריקה
רבי משה בן מימון ידוע בראשי תיבות הרמב"ם. הוא היה פילוסוף ורופא נודע, משפטן חשוב והרב המפורסם של תקופתו. היהודים כינו אותו, בהערצה אין גבול, "הנשר הגדול". הוא היה מגדולי הפוסקים היהודיים ומחשובי הפילוסופים בימי הביניים.

הוא נולד בקורדובה שבספרד, אבל בגיל צעיר עברה משם משפחתו, לאחר שעל האזור השתלטו המורים, כובשים מוסלמים שהיהודים לא היו לרוחם. בנדודיו הוא היה והתגורר במקומות רבים, כולל בעכו ובירושלים.

כשהוא השתקע בקהיר שבמצרים, הוא הפך תוך זמן לא רב לראש הקהילה היהודית והאדם החשוב בה. משם הוא רק הלך והתפתח. הוא למד רפואה במשך שנים והפך לרופא הטוב במצרים. אליו הגיעו אנשי המלוכה המצרים והאצולה המצרית. הוא טיפל גם בגויים וגם ביהודים.

לצד עיסוק זה, שמילא את כל יומו, כתב הרמב"ם כתבים עצומי ממדים, שהיו לחשובים ביותר בתולדות היהדות. בין השאר הוא כתב את "משנה תורה" - האנציקלופדיה של היהדות. הוא הרבה לכתוב על חשיבות הרפואה המונעת, התזונה הבריאה והעיסוק בפעילות גופנית.

הוא גם כתב את "מורה נבוכים" - אחד הספרים מעוררי המחלוקת שלו, שגרם לרבים לערער על סמכותו, אבל עם השנים הפך את שמו לאגדה. מפסיקותיו המעניינות בספר נודעה הפסיקה שאמרה שלצד לימוד התורה יש לעבוד...

על הרמב"ם נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". גם בתרבות הערבית וגם בתרבות האירופית הוא מוכר כפילוסוף ורופא חשוב ונחשב כמי שכתביו עודדו דורות של תלמידים יהודיים ללמוד מדעים ורפואה.

אבל יש שם עוד תחומים שבהם עסק איש המדעים והחוכמה היהודי, שהוא היה. בצדק זכה הרמב"ם להימנות על האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות - הוא היה איש אשכולות וגאון של ממש - פילוסוף, מדען, רופא, חוקר ומנהיג, מומחה בלוגיקה, מתמטיקאי, אסטרונום, פיזיקאי ומי שחיבר לפחות 10 ספרי רפואה.

אם יש שורה ראשונה של אנשי דעת מבריקים בתולדות האדם, הוא ללא ספק ניצב שם בגאון, תרתי משמע, לצד לאונרדו דה וינצ'י, אייזיק ניוטון ואלברט איינשטיין.

לפני מותו ביקש: "אל תקברוני במצרים" ולכן הועברו עצמותיו לטבריה ובה נקבר.


הדרכה לבית:

https://youtu.be/Bi9Z6Lza_3g


סיפורו של הגאון:

https://youtu.be/bg4ZSl8tTLs


עלילותיו באנגלית:

https://youtu.be/O7QRX1EpCQ0
בית הכנסת הגדול של וינה
#על בית הכנסת היחיד שניצל מהנאצים

השטאט-טמפל, בית הכנסת הגדול של וינה, הוא בר-המזל שבבתי הכנסת של וינה. זהו היחיד מבין כל 74 בתי הכנסת והמבנים היהודיים שהיו בעיר ושלא נהרסו בליל הבדולח.

את כינויו קיבל "ליל הבדולח", מליל הפוגרום האלים שביצעו פורעים נאצים כנגד היהודים. דימוי הבדולח הגיע מרסיסי הזכוכית הרבים שהתפזרו בכל מקום, כתוצאה מניפוץ הזכוכיות של בתי המגורים ובתי העסק של היהודים.

היו שתי סיבות מרכזיות שבזכותן הצליח בית הכנסת הזה לשרוד את הלילה הקשה. האחת היא קרבתו למשרדי הקהילה היהודית והחשש הגרמני לארכיון החשוב שהיה בו ושכלל כתובות ומידע נחוץ לצרכיהם השטניים, על היהודים של העיר וינה.

הסיבה השנייה הייתה החשש של הגרמנים, שמא תפגע השריפה בבתים הסמוכים לו. הסיבה היא שמבנה בית הכנסת היה חלק משורת מבני מגורים צפופה.

למרות שלא ניזוק אנושות, הקהילה היהודית שיפצה את בית הכנסת לאחר המלחמה והוסיפה לו פאר והדר.


#אדריכלות המבנה
למרות היותו בית כנסת ליהודים, האדריכל של בית הכנסת לא היה יהודי. משום כך יש בו גם לא מעט מאפיינים נוצריים. באותה התקופה, תקופת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף השני, נקבעו חוקים הקובעים שמבני דת לא יקבלו חזית מפוארת בולטת ומושכת תשומת לב. זו הסיבה שבית הכנסת היפה להפליא מבפנים, נראה כלפי חוץ כמו בית מגורים רגיל ומצליח להחביא בתוך המבנה את כל היופי הארכיטקטוני שלו.

לבית הכנסת 4 קומות ובראשו כיפה. ממש כמו כל בתי הכנסת האחרים, גם כאן יש הפרדה ברורה בין הגברים לנשים - הגברים נוהגים לשבת בקומה התחתונה והנשים עולות אל המרפסות של הקומה הראשונה והשנייה.
המוזיאון היהודי בדורותיגאסה
מכרות המלח של ויליצ'קה
אַוּשְׁוִויץ
מחנה פְּלָאשוֹב
בית הקברות היהודי העתיק


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.