» «
ארמון באהיה
ארמון אל באהיה
#על הארמון שבנה לעצמו העבד שעלה לגדולה

ארמון בָּאהׇיַה (Palais de la Bahia), או ארמון אל-בָּאהׇיַה, הוא ארמון גדול ומרשים ביופיו, אחד המבנים השמורים במרקש ואחד המתוירים במרוקו.

הארמון, שנבנה במאה ה-19, הוא ארמון מעוצב בסגנון אנדלוסי שיש לו רק בעיה אחת - מלך אמיתי לא בנה אותו.

להיפך, זהו ארמון שבנה לעצמו עבד לשעבר...

אחמד בן מוסא היה עבד שהצליח לעלות במדרגות השלטון והגיע לווזיר, משרה בכירה שמקבילה לשר בכיר ואז לווזיר הראשי של הסולטן דאז מולאי אלחסן.

בתור הווזיר הגדול והשליט בפועל של מרקש בסוף המאה ה-19, הטיל אחמד בן מוסא מיסים כבדים על תושבי מרקש. את הארמון המרהיב הוא בנה במשך 10 שנים וקרא לו בָּאהׇיַה, בעברית "המבריקה", על שם אשתו האהובה.

בן מוסא חלם על בניית הארמון הגדול ביותר במרוקו, אך הוא לא צלח בכך. אמנם הארמון הענקי משתרע על 30 דונם ויש בו 160 חדרים וחצרות פנימיות.

בארמון, אגב, הוא התגורר לא רק עם אשתו המועדפת, אלא גם עם נשותיו ופילגשיו האחרות. לכל אחת מהן היה אגף משלה, בו התגוררו היא וילדיה.

כיום הארמון המשמש את הממשלה הוא אחד המבנים השמורים במרקש. רק שליש ממנו פתוח לציבור, ביחד עם גני הארמון המרהיבים. בחורף הוא משמש את מלך מרוקו ומשפחתו.


#הסיפור המופלא על העבד שהפך לשליט
את ארמון הבהייה בנה בשלהי המאה ה-19 הווזיר הגדול אחמד בן מוסא. האיש, שכונה "בא אחמד", נודע כמי שהחל כעבד שחור בארמון, אך פיתח לעצמו קריירה מטורפת והגיע עד למצב בו שלט למעשה בממלכה כולה.

מי שכונה "בא אחמד" היה איש ערמומי ואכזר. הוא היה עוזרו ויועצו של המלך מולאי חסן. כשהמלך מת, הוא הצליח לשמור בסוד את דבר מותו, עד שהוכתר יורש העצר, הנסיך עבד אל עזיז. אותו נסיך היה רק בן 12 וכמובן שמי שהחל כעבד והיה יועצו הבכיר של אביו מונה מיידית להמשיך כיועץ והעוזר המקורב ביותר למלך הצעיר.

אבל העניין הוא שילד בן 12 לא מנהל ממלכה. כך שלמעשה, די מהר מסתבר שמי ששולט בממלכה כולה הוא האיש החזק, שהיה פעם עבד - ניחשתם נכון, "בא אחמד".

כך הולך "היועץ של המלך" ומתעשר. בשלב מסוים מחליט העבד לשעבר וכאמור השליט בפועל, לבנות את הארמון המפואר. הוא בונה אותו במשך שנים רבות. אחרי הכל, יש לו צרות בבית, או ליתר דיוק 4 נשים ומעל 20 פילגשים. אולי צרות טובות, אבל כאלה שצריכות מקום לגור בו.

את ארמון לה באהיה הוא קרא על שם בהייה, האשה האהובה וככל הידוע גם היפה בעיניו מכולן. היא גם זו שהעניקה לו את בנו בכורו.

האיש, שמספרים כי נהג לתנות אהבים אל מול נגנים עיוורים המנעימים לו את מעשה האהבה, היה איש חולם. הוא חלם לבנות את הארמון הגדול ביותר במרוקו, מה שלא לגמרי עלה בידיו, אבל הוא כן בנה את אחד הארמונות היפים בצפון אפריקה.


#מה תראו כאן?
הקסם כאן הוא בעיצוב הארמון שמערב סגנונות איסלמיים, מרוקאים ואנדלוסיים.

הארמון, שנבנה בהשפעת מבנים מפורסמים במחוז אנדלוסיה בדרום ספרד, בנוי בסגנון הדקדנטי הנוצץ, בשלב היסטורי של מרוקו בו היא עשתה ניסיון לא מוצלח מדי, לחקות את המערב.

יש בארמון כ-150 חדרים ובהם דלתות עץ בגילוף מעוטר בפיתוחים מרוקאיים, תקרות מגולפות מעץ ארז, פסיפסים יפים, אריחים מעוטרים ושיש איטלקי.

בחדרים לא מעט עבודות אמנות יפות, חלונות ויטראז' ססגוניים ועל הקירות עיטורים מרהיבים וקליגרפיה איסלאמית מיומנת של מילות קודש.

במרכז הארמון חצר מרכזית מרהיבה ומטופחת עם גנים, מזרקות שיש, עצי פרי וערוגות פרחים נאות ומוקפדות.


#טיפים
הכניסה חינם בכל יום בין 9:00 ל-16:45.

בארמון המרהיב תמצאו עשרות פינות ולוקיישנים לצילומי אינסטגרם מרהיבים ולסלפים מעוררי קנאה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/gRAuTGnmn4o


ביקור במקום:

https://youtu.be/H9kEGKE_fd4


פרסומת:

https://youtu.be/B-wR3MvxIoo


חלקי הארמון:

https://youtu.be/1UkgLjx4DJg
מלון רויאל מנסור מרקש
מלון רויאל מנסור מרקש
#על המלון הנאמן לעיצוב המסורתי המרוקאי

מלון רויאל מנסור מרקש (Royal Mansour Marrakech) הוא אחד המלונות המרשימים ביותר במרקש.

המלון הזה הוא חגיגה של עיצוב ופרי יצירתם של אומנים מעולים ומומחים במיטב אומנויות היד במרוקו. תבלו כאן בחלל נאמן לחלוטין למסורת המרוקאית. כל חדר בו הוא סוג של ריאד (Riyads), כלומר בית עם חצר פנימית ועיצוב יפהפה, או אפילו וילה כזו.

המלון הזה עוצר נשימה. הוא יפה להפליא ויש בו גנים מרהיבים. האוכל גם הוא לא יאומן. מטבח מרוקאי שורשי וטעים להפליא, המתחבר לתפריט מדהים, בטעמים ובאיכויות של שף מעודכן, שיודע לא פעם לייצר טוויסטים על האוכל המסורתי.

המלון ממוקם נהדר ותוכלו לצאת ממנו בתוך רגע, לסיורים וטיולים בעיר העתיקה ובשווקיה עמוסי הטעמים, הניחוחות והמוצרים. כיף להסתובב בסימטאות העתיקות, היוצרות מבוכים ססגוניים ועמוסי מסורת ושנים ובתוך רגע, לשוב לחדרכם שבמלון המדהים הזה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/dLukCpCP1rs


ביקור במקום:

https://youtu.be/06uBSUPaFJA


הדרכה:

https://youtu.be/_PaaXDvhQ74
תפראות
תפראות
#על העיירה שהיא השוק האזורי לכפרי הסביבה

בגובה של 1000 מטר, העיירה תפראות (Tafraoute) היא עיירה קטנה ומרכזית, המהווה את אתר הטיול המרכזי ברכס האנטי אטלס.

תפראות דוברת הבֶּרְבֵּרִית היא השוק העיקרי באזור לכפרי הסביבה ולכפרים שעל דרך השיירות המובילה מטימבוקטו (Timboctou) למרקש.

רק 180 קילומטר, דרומית לאגאדיר, רכס האנטי אטלס הוא הרכס הדרומי והנמוך מתוך ארבעת רכסי הרי האטלס במרוקו.

האקלים כאן מדברי. נופי האנטי אטלס עצמם עשויים מגושי גרניט ורוד, המהווה את עמוד השדרה של הרכס.

נאות מדבר קטנים מפוזרים באזור. באביב מציע עמק תפראות מראה מרהיב של שקדיות פורחות.

בין העצים באזור תוכלו לראות עץ שהוא ייחודי למרוקו וזהו הארגאן – עץ הברזל הייחודי לאזור זה של העולם. מסביב גם הרבה עצי תמר, שקד וזית.


#טיפים
חובבי שופינג וקניות של חפצים אקזוטיים ימצאו בסביבה הרבה קניות במחירים שווים, כולל שטיחים ומוצרים נוספים המיוצרים באזור.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/87OByfqY1AY


ביקור במקום:

https://youtu.be/bBNFv2bXG8Q


סביבתה:

https://youtu.be/7ajuDiJZVEk
גני מאנרה
גני מאנרה
#על הגנים העתיקים שבצל הרי האטלס

גני מאנרה, או גני מנרה (Menara gardens), הם גנים עתיקים ונעימים, הניצבים כשער להרי האטלס שברקע. הגנים הללו מקיפים אגם קטן ומשמשים לבילוי בימים החמים של הקיץ המרוקאי.

מי שיצר את הגנים הללו הוא יוסוף איבן תשפין, מנהיג הבֶּרְבֵּרִים ושושלת מוראבטין והמייסד של מרקש.

זה מתחיל כשהוא מבין שיש לעיר בעיית מים. אז מורה איבן תשפין לחפור את ה"חטארה", מערכת תת-קרקעית מורכבת וחכמה להובלת מים, שהזרימה מים לבריכות המים של העיר.

ה"חטארה" הזו היא כל כך מוצלחת, שעד היום היא מספקת מים לגנים שכאן.

בעבר היו גני מנרה בשימושם הפרטי של סולטני המקום ומשפחתם. עם השנים, נפתח הפארק הירוק לקהל הרחב וכיום מגיעים אליו באופן חופשי כל תושבי מרקש, מבקרים ותיירים, כדי ליהנות מהשלווה ולטייל.


#מה תראו כאן?
המתחם מוקף הגנים של גני מנרה הוא אחד המקומות השלווים והנעימים בעיר מרקש.

מהכניסה אל הגנים תוביל אתכם שדרת עצי זית אל מרכז הגנים. מרחוק נשקפים הרי האטלס, שבימים בהירים ניתן לראות מכאן את הפסגות שלהם.

במתחם כמה גנים קטנים ובהם עצי זית ופרחים יפים, במיוחד סחלבים יפים. ה"חטארה" הוא שמה של תשתית מים עתיקה, המאפשרת כאן את ההשקייה של הגנים והיא קיימת כאן מאז המאה ה-12.

הגנים עצמם נטועים סביב האגם, שהוא מעין בריכה גדולה. המים מגיעים אליה מהשלגים המופשרים של הרי האטלס הגבוהים שאתם רואים כאן מרחוק.

אם יש לכם זמן, בקרו בפביליון, מבנה אבן שבו נהגו הסולטן ומשפחתו לנפוש ולהתרגע כאן. ניתן להשקיף ממנו על מי האגם הרוגעים ולעבר הגנים הירוקים המשתרעים סביבו.


#תולדות המקום
המנרה (Menara) הוא מאגר מים גדול שנבנה בעבר על ידי האלמווחידין, שליטי האימפריה שהייתה כאן בעבר ושבירתה הייתה העיר מרקש.

כמו הרבה מבני פאר שהם בנו, גם באמצעות המאגר הם רצו לפאר את האימפריה שלהם. האימפריה הזו, רק שנבין, השתרעה מסנגל של ימינו בדרום ועד ספרד שבאירופה.

במהלך השנים שימש המאגר לכל מיני מטרות, ממקום נופש ומרגוע לסולטן ולמשפחתו, דרך מאגר להשקיית מטעי הזיתים שבגנים ובתקופה מסוימת אפילו לאימוני שחייה לחיילים.

כמובן שלמאגר נועד גם תפקיד אסטרטגי, של אספקת מים לעיר בימי מצור.

אגב, כאן נהגו יהודי מרקש בעבר לחגוג את המימונה וליהנות מהאביב, בפיקניקים בין הבריכה למטעי הזיתים שבמנרה.


#טיפים
הכניסה לגנים חופשית.

הגנים רחוקים כשני קילומטר ממסגד הקוטוביה. ניתן להגיע אליהם בקלות בקו 11, היוצא סמוך למסגד, או באמצעות מונית או כרכרה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/1iZ-c1lwxhE


ביקור במקום:

https://youtu.be/PNjKAvjf9IM


גני מאנרה וגני מז'וראל היפים גם הם:

https://youtu.be/FxBOn9HEPfw


הדרכה:

https://youtu.be/UnZRpfNe6js

מרקש

אל פסיה
אל פסיה
#על מסעדה מעולה ולא מסורתית

שלא כמו מסעדות מרוקניות מומלצות אחרות כאן, שהעיצוב בהן יכניס אתכם מיד לאווירה של סיפורי אלף לילה ולילה, מסעדת אל פסיה (Al Fassia) מרגישה מערבית ואוורירית יותר.

זה כמובן לא אומר שהתפריט לא יכלול אוכל מרוקאי משובח. מקוסקוס ועד הסלטים המרוקאים הכי שווים, שיוגשו לכם כאן אם רק תבקשו. אבל התפריט כולל הרבה יותר והמגוון, שלא לדבר על האיכות, מעולים.


#טיפים
הזמינו את קינוח פסטיית החלב בניחוח שקדים - זו עשויה להיות ההברקה של הארוחה, המעולה גם ככה.


מבט מקרוב (ובהמשך עוד מסעדות שוות):

https://youtu.be/0Q5EBmGS9T8


בלוגרים:

https://youtu.be/Yg6g8yGdQNE


ביקור במלון:

https://youtu.be/zRDi7pv7gv0
מוזיאון דאר סי סעיד
מוזיאון דאר סי-סעיד
#על מבנה הארמון המתחרה במוצגים שבו

המוזיאון לאמנויות מרוקאיות דאר סי סעיד (Museum Dar Si Said) הוא מוזיאון לאמנות השוכן במבנה ארמון דאר מנבהי. כאן תוכלו לצפות באוספים נהדרים של עבודות אמנות מרוקאית.

כמו מוזיאון מרקש, גם המוזיאון לאמנויות מרוקאיות שוכן בארמון מהמאה ה-19, המעוצב בסגנון מוסלמי. גם כאן המבנה עצמו מתחרה במוצגים במוזיאון שבו והוא לא פחות יפה מהם.

מוזיאון דאר סי סעיד הוא אחד היפים והבולטים מבין המוזיאונים המסקרנים של מרקש. מוצגים בו כלי נשק עתיקים, רקמות מסורתיות, תמונות היסטוריות של העיר ואמנות מקומית בת זמננו.


#מה תראו כאן?
במוזיאון דאר סי סעיד האתנוגרפי לאמנויות מרוקאיות תוכלו להתרשם משלל אמנויות ואומניות שיוצרים ועושים כאן כבר מאות שנים אמני ואומני העיר והסביבה.

תוכלו להכיר כאן את אמנות התכשיטים, את עיצוב הבגדים המסורתיים ותפירתם, את מלאכת אריגת וטוויית השטיחים המסורתית המקומית. רואים כאן כיצד מעבדים ומעצבים בעור ואפילו כיצד יוצרים כיסאות מסורתיים לנשיאת הכלה, שנוהגים לבנות כדי שישאו את הכלה אל ביתה, לאחר החתונה.

גולת הכותרת של הפריטים במוזיאון היא אמבטיה מפוארת, ספק מזרקה משיש, המעוטרת בנשרים. היא הובאה למרקש מקורדובה במאה ה-10. למרות עיטורי החיות המוצגים עליה ושאסורים על פי הקוראן, הביא אותה למרוקו אחד הסולטנים משושלת אלמוראביד ומאז היא היהלום שבכתר המוזיאון הזה.

כאמור, שימו לב גם לארמון בו שוכן המוזיאון, על סגנון הבנייה והעיצוב האיסלמיים המעניינים שבו. הרימו עיניים גם לתקרת העץ המקושטת והמרהיבה שבו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/qztUwVbIkcw


ביקור במקום:

https://youtu.be/h4QXvx_A1-M


שיטוט מהיר:

https://youtu.be/T7aRbcu0dBM


והחצר הנעימה:

https://youtu.be/M8CbU0YSRI0
בית הכנסת אל עזמה
בית הכנסת אל עזמה
#על בית הכנסת של מגורשי ספרד במלאח של מרקש

בית הכנסת "סלאט אל עזמה" (Salat Al Azama), סלאת אלעזמה, או אל עזמה, הוא בית הכנסת של "הזרים", מגורשי ספרד.

מומלץ לבקר בו, גם אם לא הגעתם למרקש לטיול שורשים או לדברי צדיקים.

לפי המסורת, זהו "בית הכנסת של המגורשים". כי בית הכנסת הזה נבנה בשנת 1492 במלאח של העיר מרקש, על ידי מגורשי ספרד. הם הגיעו לעיר כדי לחיות בה, אך די מהר נדחו מקהילת בתי הכנסת המקומיים, בשל סגנון התפילה השונה שהביאו מספרד.

בהדרגה גדל בית הכנסת ועד לעליה הגדולה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כבר היו בו ישיבה גדולה, בה למדו אברכים ועוד ישיבה קטנה לצעירים. המלמדים בישיבה ובתלמוד התורה היו חכמי הקהילה המפורסמים.

מבנה בית הכנסת הוא מרהיב ואחרי ששופץ הוא בכלל נראה נהדר. בתוכו יש מוזיאון קטן על אודות הקהילה היהודית במרקש. מצויים בו שלל מוצגים ותערוכות על החיים היהודיים ברובע. תראו כאן פריטי יודאיקה אותנטיים, לצד מאות תמונות, סרטי וידאו ועוד.

התיירים הרבים שפוקדים את בית הכנסת נהנים כיום גם מהמוזיאון וגם ממקום מטופח ומושקע יותר. זוהי תוצאה משינוי ופיתוח שנעשה בשנים האחרונות. בין השאר הפכו כאן את חדרי וכיתות הלימוד לחדרים בבית הארחה שנפתח כאן למטיילים.


#טיפים
המוזיאון מציע הסברים במספר שפות, כולל עברית.

הכניסה היא בתרומה זעירה של 10 דירהם, המוקדשת לשימור הזיכרון היהודי במרקש.

העישון בשטח בית הכנסת אסור.

צילום מותר, למעט בשבת ובחגים ומועדים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/YdL72I6_7Io


ביקור במקום:

https://youtu.be/1G2QF4iPuaw


בלוגרים:

https://youtu.be/6Jgh6jhfi9E
בית העלמין מעארה
בית העלמין מיארה
#על בית העלמין הגדול במלאח של מרקש

בית העלמין היהודי של מרקש (Miâara Jewish Cemetery) הוא שריד מובהק של החיים היהודיים ברובע. כאו מצויים כמעט כל קבריהם של הנפטרים היהודים במלאח של מרקש ב-900 השנים האחרונות.

זהו בית הקברות היהודי הגדול במדינה. שמו העברי הוא "בית מועד לכל חי", אבל הציבור קרא לו בית העלמין מעארה או מיארה, על שם הרחוב בו נמצאת הכניסה אליו.

בית החיים הזה פעיל מאז המאה ה-12 ומשתרע על שטח נרחב. קבורים בו מיהודים פשוטים ועד רבנים וראשי ישיבות. עוד קבורים כאן מהגדולים בצדיקי מרקש, הידועים בלמדנות, בידע ובהשכלה שלהם. את קבריהם ניתן לזהות על פי ה"אוהלים" שעל קברי רבים מהם.

מאז שנת 2016 עבר בית הקברות שיפוץ ובוצעו בו פעולות שימור וחיזוק כתובות על מצבות.

עם כמעט אלף שנים של קבורה בו ויותר מ-20,000 קברים, בית העלמין היהודי של מרקש הוא אתר תיירות פופולרי למדי בקרב המבקרים במלאח, הן היהודים והן מי שאינם יהודים.


#טיפים
בבית העלמין תוכלו לתרום לשימורו.


ביקור במקום:

https://youtu.be/cXReGM57450


מבט היקפי:

https://youtu.be/HfesJLDp8jQ


בלוגרים:

https://youtu.be/dKpkgvrSBOo


הרובע היהודי
המלאח של מרקש, הרובע היהודי
#על הרובע היהודי שנקרא המלאח

השם "מֶלַאח" (Mellah) בערי מרוקו שמור לרובע היהודי שמצוי בכל אחת מהן. המלאח היהודי במרקש הוא הרובע היהודי של העיר, בו התגוררו יהודי העיר במשך מאות שנים.

בעבר היה המלאח מוקף חומה והתנהל כמעין עיר בתוך עיר במרכז מרקש.

שכונת אל-מלאח היהודית של מרקש נמצאת מדרום לכיכר ג'מע אל-פנה המרכזית, בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" בעיר העתיקה.


#מקור השם
השם מֶלַאח, כמו מֶלַח, בא מכך שהרובע היהודי הראשון במרוקו הוקם בעיר פס, על מה שהיה בעבר בִּיצָת מֶלַח.


#מה תראו כאן?
טיול במלאח הוא מסע אל העבר. כאן חיה ושגשגה הקהילה היהודית ונשלטה אך ורק על ידי מועצת הרבנים. הקהילה נהנתה כאן מאוטונומיה מלאה ומסמכות מוחלטת. עד אמצע המאה ה-20 לא נכנסו המוסלמים אל תוכה.

בסיור כאן שימו לב למזוזות הקבועות עד היום על משקופי הדלתות ברבים מהבתים כאן.

אתר נחמד במלאח הוא בית הכנסת המפואר "בית אל", אחד משני בתי כנסת בעיר, שלא נותרו רבים שיתפללו בהם.

במלאח מרקש יש גם את בית הכנסת אל-עזמה, אליו מגיעים בחגים יהודים יוצאי מרוקו מכל העולם. תוכלו לראות בו תמונות של דורות רבנים משושלות הרבנים המפורסמות של הקהילה, כמו רבני משפחת אבו-חצירא, בני משפחת הרב פינטו ואחרים.

כמו כן במלאח תמצאו את בית הקברות היהודי, הגדול והמטופח של הקהילה העתיקה.

שווה לבקר במוזיאון יהדות מרוקו, שהוא המוזיאון היחידי שמוקדש בעולם הערבי לתרבות ולהיסטוריה היהודית.


#תולדות המלאח
במקור, היהודים הגיעו למרקש ולמרוקו בכלל, לאחר שגורשו בגירוש ספרד. באופן טבעי הם התיישבו רבים מהם בעיר העתיקה של מרקש.

מאז המאה ה-16 ולאורך שנים רבות התגוררו יהודים ומוסלמים ב"קסבה" וב"מׇדינה" של העיר, בהרמוניה ובדו-קיום מוחלטים.

בשלב מסוים הורה אחד משליטי העיר לבנות ליהודים שכונה משלהם. כך נבנה ה"מלאח היהודי" שאליו הם הועברו ובו הם התגוררו מאז.

הקהילה היהודית פרחה כאן. השכונה היהודית אמנם הוקפה בחומה והופרדה מהאוכלוסיה המוסלמית שבחוץ, אבל השערים נסגרו רק בשבתות ובחגים. בתוכה ניהלו היהודים את חייהם המסורתיים ללא הפרעה.

שנים רבות ה"מלאח" של מרקש שקק חיים. בחצי המאה הראשונה של המאה ה-20 התגוררו בו עשרות אלפי יהודים.

במלאח היה כל מה שהיהודים נזקקו לו. מבתי כנסת, בתי ספר ותלמודי תורה ועד שוק, חנויות ומאפיות כשרות, מקוואות ובתי מרחץ.

הצלחת הציונות והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שבשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עזבו יהודים רבים את מרוקו.

ב-2016 המלך מוחמד השישי הקצה מעל 20 מיליון דולר לשיקום של בתים ורחובות במלאח ולשיפוץ של בתי הכנסת. המלך גם הורה להחזיר את שמות הרחובות היהודיים.

כיום, המלאח הוא מאטרקציות התיירות המסקרנות בעיר. לאחר שמרבית האוכלוסיה היהודית של מרקש עלתה לישראל או היגרה לצרפת, מונה הקהילה כאן מעט מאוד יהודים. הבודדים שנותרו משתדלים לשמור על המסורת, על בתי הכנסת העתיקים ועל החנויות הכשרות שעוד נותרו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/K8WfL1kjiRM


הדרכה:

https://youtu.be/p4nHaaibc4A


השוק של היום במלאח:

https://youtu.be/4qxrGba6yD8


בלוגרים:

https://youtu.be/JFn2R29hEwo
וולוביליס
#על העיר הרומית שהפכה לאתר העתיקות הגדול במרוקו

האתר הארכאולוגי וולוביליס (Volubilis) הוא אתר העתיקות הרומי הגדול ביותר במרוקו. זהו גם אתר העתיקות הרומיות שהשתמר הכי טוב מכל העתיקות הרומיות שבממלכה.

באתר, המרוחק כ-30 ק"מ מהעיר מקנס, תטיילו בשרידי העיר הרומית העתיקה ותגלו עוד צד, פחות מוכר בקסם של מרוקו. כאן שכנה עיר רומית עשירה ומצליחה, שנוסדה בסביבות המאה ה-1 של התקופה הנוצרית.

וולוביליס הייתה אחת הערים הרומיות החשובות והמשגשגות ביותר בצפון אפריקה וודאי במרוקו של היום. היותה מוקפת באדמות פוריות, הפכה את העיר הרומית ליצואנית וספקית מצליחה לרומא, של התוצרת החקלאית של האזור, במיוחד חיטה ושמן זית.

משום כך הפכה וולוביליס די מהר למרכז מסחרי משמעותי באזור. דרכה עברו סחורות מאזור דרום הסהרה ונשלחו בספינות, היישר אל נמלי הים התיכון ולאימפריה הרומית.


#מה תראו כאן?
וולוביליס של ימינו היא אתר ארכאולוגי מרהיב. טיול ברחוב הראשי של העיר יציג בפניכם מבני קשתות יפים, לצד שרידי בזיליקה ביזנטית מרשימה.

עוד תהנו כאן מצפייה בשער הניצחון, לצד שרידי חומות העיר והקפיטול והפורום, שהם שרידים של מבני ציבור רומיים.

מרהיבים במיוחד הם הפסיפסים המפוארים שבעיר הקדומה. תוכלו לראות בהם שלל אלמנטים מהמיתולוגיה היוונית שהרומים אימצו למיתולוגיה שלהם.

עוד תראו בעיר וולוביליס שרידים של בית בד, אחד מ-100 בתי הבד ששרדו בהריסות העיר. בממוצע היה באחד מארבעה בתים פרטיים בוולוביליס בית בד, עסק שיצר לבעליו באותה תקופה רמת החיים גבוהה במונחי הימים ההם.

בתי בד כאלה הם העדות הטובה ביותר להתמחותה של העיר הרומית בשמן זית, מהאדמות הפוריות והעצים הרבים שבסביבה ומהשגשוג שיצרה תעשיית השמן של העיר.

בנוסף לעצי הזית, כלל המישור הענקי שמסביב לעיר גם חקלאות של דגנים וקטניות וכיום גם הרבה פרדסים, כרמים ואלוני שעם. כל אלו תרמו אף הם לעושר של תושבי וולוביליס וממשיכים בכך עד היום.


#מקור הפוריות של האזור
כמו הערים מקנס ופס, גם שרידי וולוביליס נמצאים בלב ה"מערב האטלנטי", אזור של מישורים שתחומים ונחצים על ידי נחלים גדולים, המנקזים אל הים מים רבים מהרי האטלס והריף.

המשקעים הרבים ושפע של מקורות מים, תנאי האקלים הממוזגים והנוחים וקרקע פוריה מהסחף הרב שהצטבר באזור, הם שהקנו לעיר את היתרונות שמשכו אליה עמים ושליטים שונים, במשך כאלף שנים. תודות להם נוצרו תנאים אידיאליים לחקלאות באזור ואפשרו לה את ההצלחה הכלכלית המדהימה שלה.


#תולדות העיר
בימי קדם וכמו ערים היסטוריות רבות, עברה וולוביליס מיד ליד, כשעמים ומתיישבים משתלטים עליה ומשנים את שמה בהתאם.

העדויות הקדומות ביותר להתיישבות אנושית במקום בו נמצאת היום העיר הן מהתקופה הניאוליתית, בסביבות 5,000 שנה לפני הספירה.

מי שישבו כאן אז היו הפיניקים, מי שכבר הקימו ערי נמל לאורך חופי מרוקו, בערים כמו טנגי'ר, ליקסוס ואסאווירה. בסביבות המאה השלישית לפני הספירה הם חודרים לפנים היבשת ומקימים ערים, שביניהם וולוביליס היא החשובה ביותר.

הפניקים הם סוחרים מעולים וכאן הם מתחילים בגידול גפן וזיתים, לצד הבֶּרְבֶּרְים (Berbers), תושביה המקוריים של צפון אפריקה.

בשנת 40 לערך נכבשת העיר על ידי הרומאים. וולוביליס הופכת לאחת משתי ערי הבירה של המלך יובה (yuba) השני. הוא היה מנהיג בֶּרְבֶּרְי מקומי, שנשלח לרומא, למד והתחנך בקיסרות הרומית. וולוביליס גדלה בתקופת שלטונו של יובה השני והוא אף הקיף אותה בחומה.

אז גם קיבלה העיר את שמה הרומאי "וולוביליס", על שם פרח שצומח באזור ונקרא Convolvulus, בעברית החבלבל.

מכל מקום, בשנת 285, עלה לשלטון ברומי הקיסר דיוקלטיאנוס. מסיבה כלשהי נוטשים אנשי הצבא והמנהל של רומא את העיר. בני השבט הברברי שחיו בעיר התנצרו, עברו לאזור אחר בסביבה והעיר העתיקה הפכה לנקרופוליס, עיר קבורה נוצרית.

בשלהי המאה השביעית, הגיע הכיבוש האיסלמי של צפון אפריקה. וולוביליס הופכת לעיר מוסלמית. מאה שנים אחר כך, בשנת 789 משתלט עליה מולאי אידריס הראשון. האיש, מצאצאיו של עלי, חותנו של הנביא מוחמד, נמלט מעיראק, לאחר שנכשל בניסיון המרד שארגן שם.

אידריס משנה את שם העיר ל"וואלילה", כמו שקראו לה בעבר הברברים הקדומים. אבל תוך שנים אחדות ומסיבה לא ברורה, עוזב מולאי אידריס את וולוביליס ומקים את העיר פס.

העיר ממשיכה להתקיים עד המאה ה-11, בה היא ננטשת לחלוטין. מי שפוקד אותה הם בעיקר רועי צאן מהסביבה. האגדות והשמועות על העיר החרבה מסופרות ומוגזמות והשנים עוברות. במאה ה-14 נפוצה כבר האגדה שאין לה כל בסיס שהאתר הנטוש הוא שריד מארמון פרעוני עתיק. עד היום מכנים המקומיים את האתר הארכיאולוגי שכאן "ארמון פרעה" (Ksar Pharaoun).

רעידת האדמה המפורסמת של שנת 1755, זו שהחריבה גם את העיר ליסבון, הרסה כמעט עד היסוד את שרידי העיר הנטושה.

במאה ה-19 הגיע לכאן הראשון שזיהה את שרידי העיר הרומית. היה זה הארכיאולוג והדיפלומט הצרפתי טיסו (Tissot). הוא חפר כאן משנת 1874 וחקר שרידי העיר הקדומה שמצא נמשך גם בשנת 1915, עם הגעת השלטון הצרפתי למרוקו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/pX17XGkZRuM


ביקור במקום:

https://youtu.be/TBe9AmfFhBc


הסברים:

https://youtu.be/buGsKmuek40


הדרכה:

https://youtu.be/U9fIkUk2S0s


בלוגרים:

https://youtu.be/AATNj1vo5DE
ארמון אל באדי
#על חורבות ארמון הפאר העתיק במרקש

ארמון אל באדי (Palais El Badii) היה בעבר אחד הארמונות המרשימים בעולם.

הארמון, שנמצא בין הקסבה לאזור המֶלַאח, לא הרחק מהקברים הסעדיים, שובה את הלב בפשטותו. מנגד הוא מותיר רושם רב. גם אם אינו מתקרב למראהו המקורי ולמרות הריסותיו, הוא עדיין מציג היטב את העבר הסעדי המפואר של התקופה בה שלה השושלת הסעדית באזור.

את הארמון הקים במאה ה-16 הסולטן מהשושלת הסעדית, אחמד אל מנסור. הוא הקפיד בו על ריהוט יקר, בנייה ועיטורים של אמנים מומחים, ביחד עם חומרי בנייה יוקרתיים, דוגמת שיש איטלקי ועץ שיובא מהודו. באותה תקופה ניתן היה לראות כאן את הפזרנות שבה נהגו הסולטנים הסעדיים בזמן שלטונם.

לבניית הארמון שימשו הכספים ששילמו הפורטוגזים בתור כופר למרוקו, בעקבות מלחמת שלושת המלכים שהתנהלה באותה תקופה.

בהמשך השנים השקיעו הסעדים בארמון וטיפחו אותו. במשך דורות הם המשיכו לטפח את הארמון המפואר.

אך כיום המצב שונה. מהארמון הזה, שנבנה במאה ה-16, נותרו היום בעיקר חורבות. אם פעם היה הארמון העתיק הזה ארמון מפואר במיוחד, הביאה נפילת השושלת הסעדית לביזה שלו, כמו של העיר כולה.

זו לא ביזת מלחמה שהחריבה ורוקנה את ארמון אל באדי. הסיבה העיקרית להרס וההזנחה שלו היא הגחמה של סולטן אחר, שלא נמנה על השושלת הסעדית. כדי לעטר את ארמונו שלו, שנבנה בבירתו החדשה מקנס, העביר אליו הסולטן החדש את כל הריהוט והתכולה המפוארת מ-350 החדרים המפוארים של ארמון אל באדי.

מאז נותר ארמון אל באדי ריק לחלוטין. עם השנים הוא הוזנח, עד לשלב שבו הוא נותר הרוס כמעט לחלוטין.

גם אם קל היום להתרשם מהעוצמה והפאר שהיו נחלתו בעבר, מה שנותר מהארמון הענקי של אותם ימים הם עצי התפוז שננטעו בו, המחילות התת-קרקעיות והפרוזדורים הגדולים שנותרו ממנו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/8aFpbA57tH0


בתמונות:

https://youtu.be/yl5jpVH7ltw


ביקור במקום:

https://youtu.be/l5o9oaPixVo


הדרכה:

https://youtu.be/10SjOo3AfHQ
דאר אל פשה
#על בית המושל שהפך לחלל תערוכות

דאר אל פשה (Dar El Bacha Musée) הוא בית הפשה, כלומר בית המושל בעבר. כאן התגורר מי שמשל לפני מאות שנים במרוקו עם משפחתו. בימינו המבנה משמש כמוזיאון וכמקום לתערוכות מזדמנות ומיוחדות.

מרבית התערוכות קשורות בנושאים בין דתיים ויש בהן מוצגים שגם אם אינם ברורים, הם מסקרנים ויפים מאוד, כולל תלבושות מסורתיות, מכשירים עתיקים ועוד.

כמו ארמונות ובתי פאר עתיקים אחרים בעיר, גם בית הפשה מעוצב בסגנון מרוקאי-ספרדי, מעוטר בצורה נפלאה עם אריחי קרמיקה מקושטים בתבניות גאומטריות, עם דלתות מפוסלות מעץ טבעי ותקרות מעוצבות. במרכז הארמון חצר פנימית יפהפיה עם גן מרהיב.


#טיפים
במוזיאון בית קפה נחמד ששורה בו אווירה נעימה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/cHJA1uniYzk


תמונות:

https://youtu.be/ty99HMTClrg
מוזיאון איב סן לורן
#על המוזיאון המציג את מורשתו של המעצב הדגול

מוזיאון איב סן לורן (Musée Yves Saint Laurent Marrakech) מוקדש למעצב הדגול ומי שהיה אמן מיוחד בדורו, מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן.

המוזיאון, שעוצב על ידי כריסטוף מרטין, ממוקם בקרבת גני מז'ורל, מתחם הגנים הבוטניים והמעוצבים, שקנה סן לורן ועיצב מחדש בכישרון רב, כמקובל אצלו.

בגודל של 4,000 מ"ר, הבניין החדש והענקי מכיל את חלל התצוגה, המהווה את האכסניה לעבודות העיצוב הנהדרות של המעצב המנוח.

עוד כולל המוזיאון אולם לתערוכות מתחלפות, ספריית עיצוב ומחקר ובה מעל 5,000 כותרים וספרים, אודיטוריום בן 140 מושבים, חנות מוזיאון ובית קפה עם מרפסת יפה.


#מי היה איב סן לורן? - באדיבות אנציקלופדיה אאוריקה
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי - הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם התפירה העילית.

סן לורן היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב.

הוא היה גם מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו. איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים גברים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.

אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית בה היה מעצב מרכזי. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.

הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.

עם הזמן הוא הפך את הלבוש הגברי לאישה לאחד מסימני ההיכר של בית האופנה שלו. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.

השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים מכבלים חברתיים באמצעות האופנה, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.

תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.

כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.

בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.

גם בתקופה הקשה הזו ליווה אותו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו לשעבר. הוא היה מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, לאחר שסן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.

6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jR23dSbo-2Q


ביקור במקום:

https://youtu.be/r7PklJy25Qw


גינת המוזיאון:

https://youtu.be/Fq7WC7GQmt8


הדרכה:

https://youtu.be/8uRh1Oe-f7o
דאר מרז'אנה
#על המסעדה עם האוכל המושלם והמנהרה הארוכה

דאר מרז'אנה (Dar Marjana) שב"מדינה" של מרקש, היא מסעדה מיוחדת ואלגנטית, עם אוכל מצוין וטעים להפליא.

מחוץ לאוכל יש כאן חוויות נחמדות ומיוחדות. אחת מהן היא בעובדה שאל המסעדה תגיעו בהליכה דרך מעין מנהרה ארוכה ומוארת.

חוויה נוספת ומיוחדת היא הישיבה על הטרסה של המסעדה, כמעט בחושך, עניין רומנטי ואפילו קסום.

עוד דבר מיוחד כאן הוא המופע המרוקאי המיוחד, שהוא פחות מופע לתיירים בנוסח של מסעדת "שה עלי" המפורסמת ויותר מופע עממי, מעודן ואותנטי.


הצצה למופע:

https://youtu.be/3-bYjdJwjfY
לה פונדוק
#על המסעדה הצפון אפריקאית עם השיק האירופי

מסעדת לה פונדוק (Le Foundouk), בעלת העיצוב האירופי, מציעה קוסקוס נהדר, לצד מאכלים משובחים מהמטבח הצרפתי ואיטלקי.

אבל הארוחות הטובות בלה פונדוק הן לא הסיבה היחידה לאכול כאן. כי ארוחה בפטיו, החצר הפנימית של המבנה שהוסבה למסעדה היא קסם של מקום רומנטי, המואר במנורות קנים ובפנסים קטנים ומעניק אווירה מיוחדת ונדירה.

לצד מנות מרוקאיות בלה פונדוק יש מגוון טעים של מאכלים צרפתיים ערבים לחיך ואפילו מנת עוף תאילנדית מעולה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/0Q5EBmGS9T8? t=1m02s&end=1m22s
מלון לה ממוניה
#על המלון עם הקסם של מרקש

בית המלון "לה ממוניה" (Hôtel la Mamounia‬), הממוקם בלב העיר העתיקה של מרקש, נחשב לאחד מבתי המלון הטובים בעולם ול"פנינה של מרקש".

שוב ושוב הוא זוכה לפרסים ותארים בינלאומיים ממגזיני תיירות ודירוגי יוקרה רשמיים. תארים שקטף הם המקום הראשון בין מלונות העולם כולו. הוא גם עומד בראש טבלת מלונות הנופש הטובים בעולם וכמלון הספא הטוב בעולם.

דמיינו מלון פאר, מוקף גנים יפהפיים ומטופחים במיוחד, עם עיצוב בסגנון מרוקאי, הכולל עיטורי ערבסקות בסגנון האדריכלות הבֶּרְבֶּרִית והאנדלוסית.

המלון על 209 חדריו ו-71 הסוויטות שלו מוקפים בבריכות, גינות, פינות ספא מפנקות ועוד.

זה שנים רבות ש"לה ממוניה", מבתי המלון היוקרתיים ביותר בעולם, משכן בו שייח'ים ונסיכים מנסיכויות הנפט, מנהיגים מכל העולם, עשירי ארצות ערב וידוענים ואנשים עשירים מכל רחבי תבל.

המלון, שעד השלטון הצרפתי שימש כמקום מושבו של יורש העצר בממלכה, מציע למבקרים במרקש חוויית יוקרה מדהימה, עם עיצוב אותנטי ומושקע במיוחד, שירות יוצא דופן ומסעדות גורמה נהדרות.


#טיפים
בהתחשב בכך שמדובר במלון מהטובים בעולם ואולי אף בטוב שבהם, מחיר הלינה לא גבוה במיוחד.

גם מי שלא לנים כאן יכולים להגיע ולשבת על משקה קל בלובי, בשעות אחר הצהרים ובלבוש איכותי, שלא כולל סניקרס או ג'ינס.

בערב בואו לקזינו המרהיב ומלא האקשן של המלון. גם מי שלא מהמרים ייהנו מהעיצוב היפה והיוקרתי של המקום.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/SFoeZ3kjqo0


ביקור במקום

https://youtu.be/DbdrzgSx-Co


עיצוב מושלם:

https://youtu.be/IlA4uXyNwKk
טנג'יר ויל נובל
#על העיר החדשה של טנג'יר

טנג'יר ויל נובל (Ville Nouvelle) היא העיר החדשה והמודרנית של טנג'יר. היא ידועה בחופי הים הזהובים שלה, באתרי הנופש המפנקים ובמימי האוקיינוס הצלולים.

טנג'יר החדשה הזו מייצגת את הקידמה והמודרניות המערבית שהולכת ומשתלטת גם על מרוקו, אל מול ה"מׇדינה" (Medina), שהיא העיר העתיקה של טנג'יר, מהמורשת הערבית-בֶּרְבֶּרְית שלה.

טנג'יר ויל נובל קרובה גיאוגרפית לספרד ולגיבלרטר, מה שמורגש בסגנון בנייה, העיצוב ואורח החיים בה. היא מאוד מזכירה עיירות חוף ספרדיות, דוגמת קאדיס או ולנסיה.

עוד בולטת בטנג'יר החדשה האדריכלות המודרנית, המדשאות הכמו אירופיות, מזרקות המים המרהיבות ובתי הקפה הרבים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/WArP7J44oBo


אדריכלות מודרנית:

https://youtu.be/ndDJwok8Qsc


עמק אויריקה
#על העמק המדהים של מרוקו

עמק אויריקה (Ourika Valley) הוא עמק ונהר שנמצאים למרגלות הרי האטלס הגבוה, מרחק של כ-30 קילומטרים מהעיר מרקש.

העמק ידוע כאחד האתרים היפים במרוקו. במרכזו עובר הנהר באותו שם, נהר אויריקה.

אורח החיים בעמק השמור יחסית הוא הררי ומסורתי. תוכלו לראות בו כפרים בֶּרְבֵּרִים, קואופרטיבים נשיים ואפילו שוק חמורים עממי.

את העמק חוצים נהרות של מים היורדים מהרי האטלס הגבוהים ויש בו גם ריכוז של מפלים מרהיבים.

את השפע של שמן זית שמייצרים באזור ניתן להבין כשרואים בו את מטעי הזית הגדולים, שמשקות תעלות מים קטנות הנמתחות מהנהר.

העמק הפורח של אויריקה הוא סוג של פתח מילוט לאנשי העיר, במיוחד בחום הקיץ הלוהט של מרוקו, כשהטמפרטורות בצל הפסגות המושלגות של האטלס הגבוה, קרירות יחסית.

אבל היופי בולט עוד יותר מחודש פברואר ועד אפריל. אז העמק משנה מצב רוח, עם פריחת פרחי הבר ומטעי השקדים והדובדבנים שכאן.


#מה תראו כאן?
מעבר לנוף הנשקף אפילו בנסיעה בעמק, יש שני מקומות כאן שכדאי להגיע אליהם:

העיירה סטי-פאטמה (Setti-Fatma) נמצאת בקצה הכביש הסלול. מכאן יוצאים לטיולים רבים אל ההרים הסמוכים. הטיול הפופולרי והקל ביותר הוא זה שבו עולים לאורכו של נחל הררי, אל המפלים.

הכפר טינה אל אויריקה (Tnine-de-l'Ourika) הוא כפר אופייני לאזור. מעבר להווי הכפר והסיור בו, תוכלו ליהנות כאן מהשוק המסורתי השבועי שמתקיים בו בכל יום שני.


#טיפים
השתדלו להגיע לטיול כאן ביום שני, בו תוכלו ליהנות גם מהשוק המסורתי השבועי שמתקיים בכפר טינה אל אויריקה.

ניתן להגיע ברכב שכור גם לבד. הכבישים כאן הם בדרך כלל במצב טוב.

אפשרות נוספת היא של טיול יום פרטי או קבוצתי, עם תיירים אחרים, שניתן להזמין אונליין או מהמלון.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/EqBqfEvml1o


ביקור במקום:

https://youtu.be/YpKBoR7KyOw


הדרכה:

https://youtu.be/b-RMLRPhzKI
רבאט
#על בירת מרוקו בה שוכן ארמון המלך הגדול והמפואר ביותר

העיר רבאט (Rabat) בנויה בשפך הנהר, על שפת האוקיינוס האטלנטי. בגיל של יותר מ-2,000 שנה, היא אחת הערים העתיקות במרוקו. אך מצד שני היא גם עיר מודרנית, עם עושר של חיי תרבות ואמנות וסצנה תוססת וצעירה.

כעיר הבירה של מרוקו היא משמשת מאז 1912, השנה שהחלו לשלוט בה הצרפתים. לעומת הקסבה העתיקה והמסוידת לבן, בולטת כאן העיר החדשה, המודרנית והמטופחת, שחלקה הגדול נבנה החל משנת 1956, עם סיום השלטון הצרפתי והפיכתה לבירת ממלכת מרוקו העצמאית.

ברבאט שוכנים באופן טבעי גם ארמון המלך הגדול והמפואר, כל משרדי הממשלה והשגרירויות הזרות.

רבאט היא אולי המקום הבולט ביותר במרוקו בו תראו בבירור את הניגוד המרשים שבין ההיסטוריה העתיקה שלו, למודרניות של המילניום החדש.

בירת מרוקו בולטת בזכות מסגד חסן המרשים והגדול שבה ונראה למרחקים. אבל לצד מבנים היסטוריים מרשימים וללא ספק מיוחדים, רואים כאן כמה מהפרויקטים העירוניים המודרניים ביותר שנבנו באפריקה במאה האחרונה.



#מה תראו כאן?
בירת מרוקו בולטת בזכות כמה מבנים נהדרים:


למי שמגיע לטייל ברבאט מומלץ לבקר בקסבה אודייה (Bab Oudaia) הצבעונית והעתיקה, שנבנתה במאה ה-12, כמבצר המשקיף אל הים הגדול. הקסבת הציורית בנויה על צוק ומציעה תצפית נהדרת ופנורמית גם על הנהר.

זה אזור עתיק ומרשים, עם נופים נהדרים, אווירה מיוחדת ושפע של אפשרויות צילום נחמדות.

קסבה אודייה היא שכונה צבעונית, בה צבועים הבתים בעיקר בכחול ומשתי סיבות - פרקטית ורוחנית. הפרקטית היא הגנה מפני יתושים, בעוד השנייה והחשובה יותר למקומיים היא האמונה שהצבע הכחול מרחיק את העין הרע מהבתים.

מסגד חסן המרשים והגדול שנראה למרחקים. הצריח של המסגד הענק מזכיר את צריח הכותוביה במראקש ואת צריח החיראלדה שבעיר הספרדית סביליה. הצריח הזה שנבנה במאה ה-12, התמוטט ברעידת אדמה שהתרחשה בעיר באמצע המילניום הקודם והוא נותר בהריסותיו עד היום.

ברבאט עצמה, הבירה של מרוקו, נמצא המשכן הרשמי של המלך, כלומר ארמונו. הרחבה המרשימה שבחזית הארמון פתוחה לתיירים.

המאוזוליאום של מוחמד החמישי במגדל חסן מאחסן את קבריהם של מלכי מרוקו האחרונים. הוא נוסד כדי לקבור את מוחמד ה-5 ומאז הצטרף אליו גם קבר בנו, המלך חסן. מעניין לראות במבנה המפואר את מיטב האומנות המסורתית של מרוקו, כולל עבודות נהדרות בעץ, שיש, ברונזה וטיח.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/5uFy1Xt4-_g
העיר מרקש
#על העיר האדומה והיפה במרוקו

מראקש (Marrakech), "בת המדבר" המרוקנית ומפינות החמד הנהדרות ביותר בממלכה, היא העיר הרבגונית והצבעונית ביותר בה. למרות שרבאט היא הבירה הרשמית של מרוקו, מרקש נחשבת ל"לב הפועם ונשמת הממלכה".

מאראקש היא הבירה ההיסטורית והתרבותית של מרוקו, ווינסטון צ'רצ'יל כינה אותה "אהובתי", אחרים קראו לה "התכשיט" וצבע האדמה של בתיה הקנה לה את הכינוי "העיר האדומה".

מקור שמה? - המסורת מספרת שפירוש המילים mur akuch הוא "עיר האלוהים".

מכל מקום, "העיר האדומה” מייצגת את מרוקו האקזוטית וקשה לתאר אותה למי שעוד לא ביקר בה. זו עיר מוקפת חומה ובה שווקים, ארמונות, מדבר, מוזיאונים ותעלות השקיה. הן משמשות להשקיית הגנים בעיר ברצף מאז המאה ה-11.

מרקש, העיר המדברית שהייתה בעבר בירת האימפריה, הפכה עם השנים לבירתה המסחרית והמנהלית של דרום מרוקו, על מיליוני תושביה.

העיר הקסומה והמפתיעה הזו זכתה לשלל כינויים. היו שכינו אותה "פריז של מרוקו", צ'רצ'יל תיאר אותה כ"הכי יפה בעולם". ואכן, מרקש הנפלאה והאקזוטית, עיר שהיא שילוב מופלא של ישן עם חדש, היא לדעת רבים העיר המרתקת בממלכה.

במשך שנים רבות היא משכה אליה מנהיגים וידוענים מכל העולם. מנסיכים ושייח'ים מארצות ערב ועד לכוכבי הוליווד ומצליחנים מאמריקה - טיול קצר בעיר ומבט אל המרחבים המדבריים והשמש השוקעת על הרי האטלס, יסבירו גם לכם ובקלות מדוע הם התאהבו בה כל כך.

ראו את כל האטרקציות בעיר בתגית "מרקש".


#מתי לנסוע?
נתחיל במתי לא. מומלץ להימנע מביקור בסהרה במהלך עונת הקיץ, במיוחד למי שסובלים מאד מחום. בין החודשים יולי עד ספטמבר נוטה לשרור במרקש ובמרוקו כולה עומס חום קשה עד בלתי נסבל.

הטיול בהרי הריף ובהרי האטלס הגבוהים לא מומלץ בעונת החורף.

העונות האחרות, לעומת זאת, הן טובות הרבה יותר. העונות הנעימות לטיול כאן הן האביב, בין מרץ למאי, או בסתיו, מספטמבר ועד חודש נובמבר.

בין אוקטובר למאי מחירי המלונות יורדים משמעותית ולא חם מדי, מה שמאפשר חופשה נהדרת לתיירים בתקציב נמוך, במזג אוויר נעים יחסית ובתנאי טיול משופרים.


#ויזה
ישראלים חייבים להצטייד באשרת כניסה למרוקו. עלותה של ויזה 50 דולר. הוציאו אותה בקונסוליה של מרוקו בישראל.


#לינה
הכל תלוי כאן בתקציב ובין מלונות הפאר היקרים וההוסטלים הזולים יש כאן את האופציה השווה של "מלון ריאד", מלונות קטנים בעיר העתיקה שבמרכזם "ריאד", שזו חצר פנימית ואופיינית עם גינה ולא פעם מזרקה. בעונה אוכלים בה את ארוחת הבוקר.

המלונות בבתי החצר המסורתיים הללו מתאפיינים בדלתות מסוגננות וריאדים נהדרים. הם מלונות קטנים ואותנטיים, זולים בהרבה ואם תקפידו על אלה עם הדירוגים הטובים הם יותירו לכם חוויה נהדרת של מרקש.


#מזג אוויר
במרוקו מספר אזורי אקלים, המחייבים הצטיידות בבגדים לפי המקומות שבהם תרצו לבקר במרוקו.

יש כאן כמה סוגי אקלים, בהתאם למקומות והאזורים. אקלים ים-תיכוני, השורר בערי החוף שעל הים התיכון ומאפשר לטייל כאן לכל אורך ימות השנה

שונה הוא האקלים היבשתי שבהרי האטלס ובהרי הריף. בקיץ עלול להיות חם מאוד ברמה ובהרים. גשמים ושלגים בהרי האטלס מאפשרים סקי באתרי הסקי, אך לטייל בהם מסוכן. באביב ובסתיו מזג האוויר מושלם לטיול באזור זה.

האקלים המדברי של הסהרה מבטיח קיץ לוהט, עם טמפרטורות של 50 מעלות צלזיוס ומעלה. לא מומלץ לטייל בסהרה בעונה זו. גם כאן התקופה הטובה ביותר לטיול היא בחודשי האביב והסתיו.


#תחבורה
התחבורה במרקש תהיה ברובה ציבורית. נסיעות בתוך העיר יותר נוחות ב"פטיט טקסי", המוניות הצבועות בצבע מקומי. שימו לב שהנהג מפעיל מונה.

בעיר יש השוכרים אופניים או אופנוע. בתוך ה"מדינה", בחלק העתיק של העיר, תתניידו בעיקר בהליכה. יש מי שמשתמשים בכרכרה רתומה לסוס.

בין הערים הגדולות ניתן לנסוע ברכבת, כשהתנאים במחלקה ראשונה או שנייה נוחים הרבה יותר.

לטיולים מחוץ לעיר, כמו אל הרי האטלס והסהרה, אפשר לשכור רכב עם נהג מקומי או לשכור רכב בחברת השכרה בינלאומית. לטיולים רחוקים יותר במרוקו הענקית שווה לשקול טיסות פנים.


#אנשים
המרכיב העיקרי של התרבות המרוקאית הוא עירוב של רבדים תרבותיים, בין מי שהגיעו מאזור הסהרה ומהרי האטלס עם השפעה צרפתית חזקה, שהגיעה מהשלטון הצרפתי הארוך כאן.

הג'לביה היא עדיין התלבושת המסורתית, הן לגברים והן לנשים. הגברים נוהגים לחבוש באירועים חגיגיים תרבוש אדום.

גם אם האוכלוסיה נראית כאן אחידה ומלוכדת של מרוקאים-מוסלמים, מרכיבים אותה ערבים ובֶּרְבֵּרִים, שאינם זהים כלל. גם הבֶּרְבֵּרִים בתוך עצמם אינם מיקשה אחת. מעט מאוד משותף בין נוודי הסהרה למי שבאים מרכס הרי הריף.

לא פחות מ-600 שבטים ברברים נחלקים כאן ל-3 קבוצות הטרוגניות. הם מפוזרים בכל שטח מרוקו, מההרים והעמקים, דרך הכפרים וחלק קטן גם ערים. השבטים הללו מגוונים מאוד ושונים באזורי המחיה שלהם, בשפה, במנהגים ובתרבות החומרית שלהם.

הגאווה על מוצאם לא מונעת מהבֶּרְבֵּרִים לחוש תחושה של קיפוח ואף התמרמרות על ההתנשאות של ערביי מרוקו מעליהם.

קונצנזוס גדול, כבוד וניתן לומר שאפילו אהבה כנה שמור למלך מוחמד השישי. העם מייחס לו את המודרניזציה שעברה מרוקו מאז תחילת המילניום ושמבדילה אותה מהעמים הערביים שמסביב. את דיוקנו רואים כאן בכל מקום, לצד הסיסמה הלאומית "אללה, אלווטאן, אל מאליק", שפירושה "אללה, המולדת והמלך".


#היסטוריה
מרקש, אחת מארבע הערים הקיסריות של מרוקו בעבר, נוסדה בשנת 1062, כבירת הברברים.

המייסד והמקים של מרקש הוא יוסוף איבן תשפין, מנהיג הבֶּרְבֵּרִים ושושלת מוראבטין. כדי להקים את העיר לראשונה אותו יוסוף הביא את אנשיו מהסהרה לכאן, אל מעבר להרי האטלס. הם החלו לבנות אותה כאן, במישור מוגן יחסית מרוחות.

אבל הסיפור ההיסטורי על הקמת העיר מתחיל כשמנהיג שבטי הבֶּרְבֵּרִים בסהרה, אבו באקר, מביא אותם לעמק האוז שבדרום מרוקו. כשהוא שומע שבמאוריטניה התחילה נגדו התקוממות, אבו באקר משאיר את אשתו ואת צבאו בידיו של נאמנו יוסוף איבן תשפין.

די מהר הוא מגלה שהוא עשה טעה טעות חמורה - אותו יוסוף כבש בהיעדרו שטחים נרחבים, כולל את העיר פס. על הדרך הוא גם לקח לו את אשתו האהובה. אבו באקר נאלץ לשוב מושפל אל ביתו ואיבן תשפין, מעלה המנהיג הברברי, מכתיר את מרקש כעיר הבירה של מרוקו.

איבן תשפין הוא בחור מבריק. כשהוא מבין שיש למרקש בעיה של מים, מורה איבן תשפין לחפור את ה"חטארה", שהיא מערכת תת-קרקעית מורכבת וחכמה להובלה של מים. ה"חטארה" כל כך מוצלחת שעד היום היא מספקת מים לגני מרקש.

כמאה אחר-כך, בשנת 1147, עולה לשלטון שושלת חדשה. שושלת האלמואחידין היא שושלת של מוסלמים קיצונים שרוצים להחזיר את המאמינים לדת הטהורה ולטהר את האיסלאם מפולחן הקדושים. במגמה לאסלם את מי שאינם מוסלמים, הם ניהלו אז מלחמות קודש אלימות. הברירה שהם הציבו בפני מי שלא היו מוסלמים היתה להתאסלם או למות.

יהודים רבים נתנו אז את חייהם על קידוש השם. באותם ימים חיבר הרמב"ם שחי במרוקו את "איגרת השמד". הוא קרא בה ליהודים לברוח על נפשם ואף להתאסלם למראית עין, העיקר שיצליחו לשמור על חייהם. ואכן, בשל המצב הקשה, עזבו יהודים רבים באותם ימים את מרוקו.

ב-1524 שבה מרקש וזוכה למעמד של בירה. זה מתרחש בימי הערבים הסעדים, מי שהגיעו מחצי האי ערב כמה מאות אחר כך. הסעדים הם בני שושלת משמעותית נוספת, שבחרה במרקש כבירתה. אחמד אל מנצור, "אל-דהבי", הבולט והחשוב מבין מנהיגי הסעדים ומי שהיה עשיר מופלג, פאר את מרקש במבנים מרהיבים. ביניהם ארמון אל-באדי המפואר והמרהיב שדלתותיו היו עשויות זהב טהור. הוא גם זה שבנה את המאוזוליאום, הידוע כ"קברי הסעדים" שבעיר.

בסוף המאה ה-17, בתקופת המלכים הסעדיים מרקש משגשגת והופכת למוקד מרכזי של סחר בין אפריקה השחורה לערי החוף של האוקיינוס האטלנטי. מהנמלים של ערים אלה יוצאות סחורות מאפריקה אל כל אירופה.

עד 1912, בה נכבשה על ידי הצרפתים, תשמש מרקש כבירת מרוקו. גם אחרי שתואר הבירה עבר ממנה, מרקש ממשיכה להיות המרכז התרבותי של הממלכה. עם שלל המסגדים, הארמונות והמונומנטים העתיקים שבה, עד היום משמרת העיר העתיקה שלה את המראה שעיצבו לה הסעדיים.


#לבוש
מעבר לאריזת בגדים מתאימה לעונה, לביקור כאן צריך להיות מוכנים. יש לארוז לבוש צנוע שמתאים לאתרים בעלי אופי דתי, הן יהודי והן מוסלמי. למקומות כאלה יש להגיע, הן נשים והן גברים, בחולצות צנועות וללא כתפיים חשופות.


#גאוגרפיה
מרקש היא נאת מדבר עתיקה, למרגלות הרי האטלס, שהפכה לעיר ועל אף הפופולריות שלה בקרב התיירים, מצליחה לשמר אותנטיות ערבית נדירה.

אזור מרקש ומרוקו בכלל מחולקת לכמה אזורים בעלי מאפיינים שונים וטבע נהדר:

הרי האטלס הגבוה - אזור הררי מדהים, מנוקד בכפרים ברבריים ונופים מקסימים. בין ההרים נמצא עמק האוריקה שופע המעיינות, המפלים והכפרים החקלאיים.

רכס האנטי אטלס - אזור עם גושי גרניט גדולים, עצי ארגאן ונאות מדבר מרשימים. מומלץ לבקר כאן בעיירה תפראות, שעל הרכס.

מדבר סהרה - מדבר חולי ומדהים, עם הדיונות הגדולות בעולם, עליהן מטפסים, גולשים, דוהרים בג'יפים או רוכבים על גמלים, בחוויות שטח נדירות.

עמק הטודרה - עמק מקסים ומשופע בנחלים זורמים, תצורות גיאולוגיות מרתקות וקסבות עתיקות. הוא נמצא בחולות הסהרה המערבית.


#מים
מי השתייה במרוקו לא מפולטרים מספיק ולכן שתו מים מינרלים בלבד.


#חיסכון
טיול למרוקו יכול להיות יקר להחריד או זול מאוד. המדינה עצמה זולה אבל לא מעט עסקים נועדו לתיירי יוקרה. ההבדלים יהיו די ברורים. אוכל רחוב ומסעדות מקומיות יהיו טעימים ובמחיר של דולרים בודדים, בעוד מסעדות מפוארות ומסעדות תיירים יעלו הרבה.

כמו תמיד בטיולים, הימנעו מנציגי עסקים שרודפים אחריכם ברחוב. כמעט תמיד מדובר במלכודות תיירים יקרות ולא איכותיות.


#בטיחות
ביטחון אישי בעיר הוא עניין שצריך להקפיד עליו תמיד וגם כאן. כמו בכל מקום, הישמרו מכייסים ומגניבות במקומות צפופים. אל תלכו עם הארנק או הטלפון בכיס אחורי שיהיה קל לכייס אתכם. נסו להימנע מלהסתובב ברחובות ובסימטאות עם תכשיטים או חפצים יקרי ערך. אם בתיק יש לכם דברי ערך, הפכו את תיק הגב בשווקים לתלייה מקדימה.

בערב לא מומלץ להסתובב כאן לבד. לצאת לבילויים כדאי במוניות רשמיות, שהזמינו לכם במלונות גדולים או שהזמנתם באחת האפליקציות הבינלאומיות המוכרות.


#אוכל
במרוקו בכלל ובמרקש בפרט יקיף אתכם המטבח המרוקאי המשובח כל כך. המטבח הזה נולד בארץ הממוקמת בין אירופה לאפריקה ומהווה נקודת מסחר מרכזית. זה הביא אליו שלל השפעות מכל הכיוונים, בדגש על השפעות אפריקאיות רבות, השפעה ממטבחי המזרח התיכון ונגיעות מהמטבח הערבי בכלל.

לצד הקוסקוס המרוקאי תמצאו מסעדות ודוכני אוכל מעולים ובהם יוגשו מרק ח'רירה, טרטר סלמון ושאר מאכלים מסורתיים. במרכז השולחן יוצבו תבשילי הטאג'ין - כלי חרס בצורה של חרוט, שהוא גם כלי בישול עממי ונהדר וגם כלי הגשה מרהיב ומעורר תיאבון. מבשלים בו מאכלים כמו קוסקוס, דגים, בשר, כבש, פירות ים ועוף.

ולא נשכח כמובן - על השולחן יוגשו כאן המון סלטים מקומיים נהדרים ורבי טעמים.

במטבח המרוקאי מככבים התבלינים, אבל עם כל הנדיבות שנוהגים בהם כאן, במרבית המסעדות ודוכני האוכל מתבלים באופן חכם ומדויק.

עוד יככב כאן הקינוח המסורתי - תה מרוקאי במזיגה מגבוה, עם נענע ועוגיות מרוקאיות. יתכן שתהנו מעוד מתוקים, כמו סופגניית הספינג' או המופלטה המרובעת והגדולה שנקראת ה"משימנה" ומוגשת לארוחת הבוקר עם דבש וחמאה.

ועדיין, מילה על כללי הזהירות הנחוצים בנוגע למזון - גם במרוקו כדאי להעדיף אוכל מבושל היטב. מנות דג, בשרים, כולל בשר עוף, איכלו רק במסעדות ומקומות בטוחים, עם תנאי קירור טובים. כדי להימנע מבעיות עשו הכל גם כדי להימנע מאכילת ירקות ופירות לא מקולפים.


#תשר
במרוקו נהוג להשאיר טיפ של כ-10% במסעדות ובבתי קפה. אבל בדקו בחשבון, כי בשנים האחרונות החלו להוסיף במסעדות ובבתי מלון את הטיפ מראש.


#שופינג
מרקש היא גם עיר קניות נהדרת, אבל לאו דווקא של קניונים. דווקא בשווקים ההומים תהנו, בנוסף לעושר הצבעים, הריחות, הצילומים והצלילים, גם משלל הפתעות מקומיות, מאוכל נהדר, מחירים שווים ומהאפשרות המגניבה להתמקח, אבל בכבוד למוכרים בבקשה.

השוק הענק של מרקש, שליד כיכר ג'מע אל פנה, מושך אליו תיירים מכל העולם. הרוכלים מנסים כאן את מזלם עם התיירים. לכן התחילו את המשא ומתן במחיר של 30% בלבד ממחיר הפתיחה שהם ביקשו.

שוק הפשפשים באב אל ח'מיס (Bab El Khemis) מציע יד שנייה ומציאות נחמדות.

בשוק דה טיינטיירס (Souk des Teinturiers) הססגוני אולי לא תקנו הרבה, אבל אם אתם על אינסטגרם או מצלמים, יהיה לכם כיף לצלם בו תמונות נהדרות.

קניון מנרה (Menara mall) המעולה שבעיר הוא לכל המשפחה וכולל מתחם אוכל נהדר וזול.

קניון "אל-מזר" (Al mazar Mall) הוא מהקניונים המעוצבים והיפים במרקש והוא נמצא על הדרך לאוריקה שבהרי האטלס. זה קניון פתוח עם רשתות בינלאומיות, כולל זארה, H&M, גאנט ועוד. יש בו גם רשתות מקומיות נחמדות ושוות מאוד.


#בילויים
הבילויים הפופולריים במרקש משלבים בדרך כלל חפלות סוערות, עם ריקודי בטן, מוסיקה ערבית ואנדלוסית, מופעי פולקלור וכדומה.

חוויה חד פעמית יכולה להיות ביקור בחתונה מסורתית או בפסטיבל מקומי. נסו לשאול במלון.

חוויות תרבותיות תוססות במהלך הלילה - מופעי פולקלור, חגיגות של ריקודים ומוסיקה אנדלוסית, כפיים בקצב סוחף, ריקודי בטן והרבה “שגעת” בחפלות סוערות, ביקור בחתונה מסורתית ואם יתמזל מזלכם גם השתתפות בקרנבל או פסטיבל שיהיה עבורכם חוויה חד פעמית ובלתי נשכחת.


#קידומת
212


מבט מקרוב:

https://youtu.be/YCdP2z0NjhI


חוויות מרקש:

https://youtu.be/PiQ23QNX8mg


המדינה של מרקש:

https://youtu.be/2OBe6QiiDCU


ביקור במקום:

https://youtu.be/lz8Voj48zsA


המלצות בלוגרים:

https://youtu.be/orc0FZUlxbg
העיר מקנס
#על העיר שהייתה בעבר ורסאי של מרוקו

מקנס (Meknes) היא אחת מארבע הערים הקיסריות ההיסטוריות של מרוקו. זו עיר שהעבר שלה מרשים, שכונתה "ורסאי של מרוקו", על שום הגנים והפאר הרב שנבנה בה.

מקנס הייתה הבירה העתיקה של סולטן מולאי אדריס, מהסולטנים החשובים והנערצים בתולדות הממלכה. בשנת 1996 היא אף הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

העיר של היום היא עיר שלווה ואותנטית, פחות מתוירת אולי, אבל בהחלט שווה ביקור. מקנס מלאה במונומנטים היסטוריים ואתרים מרהיבים.

מקנס, בירת מחוז תפיללת, בנויה בצומת דרכים חשוב בצפון מרוקו, על השיפולים הצפוניים של האטלס התיכון.


#מה תראו כאן?
מקנס היא עיר עתיקה ומלאה באתרים מרהיבים ואנדרטאות היסטוריות.

בחומות שמסביב לעיר העתיקה פתוחים שערים מונומנטליים מהמאה ה-17 ובראשם "באב אלמנצור", השער הראשי והמפואר במיוחד, של העיר המלכותית.

השער המפורסם יביא אתכם היישר אל הכיכר הענקית, כיכר אל-הדים. בצידה השני של הכיכר כדאי לבקר במוזיאון לאמנות מרוקו "דאר ג'מאי". תראו בו מגוון מרהיב של עבודות יד ואומנות מקומית אותנטית.

טיול ב"מׇדינה" של העיר, זו שבתוך החומות, יביא אתכם לעיר עתיקה וציורית. יש בה שווקים, בתי מלאכה קלאסיים, מׇדרסות דתיות ללימודים ומבנים דתיים.

אחד האתרים המעניינים בתוכה הוא הארמון המלכותי, המוקף בגנים מפוארים. הארמון נבנה לראשונה בסוף המאה ה-17 על ידי מולאי איסמעיל. בהמשך הרחיב אותו בנו, אחמד א-דהבי.

למי שנותר זמן שווה לבקר גם באורוות המפורסמות (Roua) ובחוות ההרבעה. יש גם את האסמים (Héri), שהם מחסני התבואה הענקיים של מולאי איסמעיל, וכמובן גם את רובע המלאח היהודי.

שווה לבקר במאוזוליאום המפואר של מולאי איסמאיל. המקום הכל כך קדוש למקומיים היה במשך תקופה ארוכה המסגד היחיד במרוקו שבו התירו כניסה גם למי שאינם מוסלמים והכניסה אליו היא בחינם.


#תולדות העיר
את מקנס ייסד במאה ה-10 שבט בֶּרְבֵּרִי בשם מקנסה, שמקורו בהרי הריף. פירוש שמו "שבט לוחם" ואכן, מאז הקמתה העיר הזו נכבשה, נהרסה ונבנתה שוב ושוב.

במאה ה-17 נישל הסולטן דאז מולאי איסמעיל את העיר פס מתוארה והפך את מקנס לבירת מרוקו. מולאי, שהפך סולטן לאחר מות אחיו מולאי ראשיד בשנת 1672. הפך את מקנס לעיר ארמון אימפריאלית, עם מספר מתחמי ארמון, המוקפים בחומות מבוצרות ופרוסים על פני שטח נרחב.

מקנס שהפכה לעיר הבירה של מרוקו החלה לקבל טיפול מיוחד מהסולטן. הוא הקים בה אז את הארמון המלכותי שלו, לצד לא מעט מבנים אדירים ומפוארים נוספים, חלק גדול מהם בסגנון הבנייה הספרדי-מורי שהיה פופולרי אז.

מולאי איסמעיל גם הקיף את העיר בחומות עם 20 שערים מפוארים ובאורך של 25 קילומטרים. הוא הקים בעיר עשרות מסגדים, מבני קבורה ומבני ציבור, לצד 50 ארמונות ואורוות שבהן טופלו 12 אלף סוסים.

אחרי רעש אדמה עצום, שהתרחש בשנת 1755 והרס ערים רבות במרוקו, פורטוגל וספרד, לא נותר הרבה מהפאר של מקנס מתקופת הפאר שלה.


#יהודים במקנס
בעיר העתיקה של מקנס, בנוסף ל"מדינה", לארמון המלכותי ולעיר הקיסרית, נמצא גם ה"מֶלַאח", הרובע או השכונה היהודית של העיר.

בעבר מקנס הייתה ביתה של הקהילה היהודית החשובה והגדולה ביותר במרוקו.

זו הייתה קהילה יהודית ענפה ומקנס זכתה אז גם בכינוי "ירושלים של מרוקו". קהילת מקנס הייתה אז מהקהילות המצליחות ומפוארות במרוקו ולמעשה בכל צפון אפריקה.

אך עם קום מדינת ישראל, חלה הגירה המונית של יהודי מרוקו ומקנס, אם לישראל ואם לצרפת. במקנס של היום נותרו מהקהילה היהודית הענפה של אותם ימים מעט מאוד יהודים.


#טיפים
אם יש זמן בידיכם, טיילו ב"מלאח" ונסו למצוא גם זמן לפקוד את בית הכנסת הגדול.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/9cVqaesFjM0


ביקור במקום:

https://youtu.be/3lFsvkrqOno


הדרכה:

https://youtu.be/V0lGwDslgyo


בלוגר:

https://youtu.be/3rwMCpIgMKw


האווירה:

https://youtu.be/RL0P03ic9V8


תמונות:

https://youtu.be/eUNudgLm7LY
עמק נהר הדרע
אגדיר
איפראן
דאר יקוט
בית הצילום


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.