» «
אנדרטת רבין
אנדרטת רבין
#על האנדרטה הצנועה למנהיג האמיץ

בצידו הצפוני של בניין העירייה וכיכר רבין נמצאת האנדרטה לזכר יצחק רבין, ראש הממשלה והמנהיג שנרצח ב-1995, בדיוק במקום בו היא ממוקמת.

אנדרטת יצחק רבין היא אנדרטה צנועה מאוד ותואמת את אופיו של המנהיג המעט ביישן שהוא היה. על הקיר ממול שומרו ומוסגרו חלק מכתובות הגרפיטי שנכתבו בתקופת האבל הארוכה על הרצח הנורא.

על רצפת המקום מוטבעים שלושה עיגולי מתכת המסמנים את המקום בו נורו 3 כדוריו של הרוצח ורצחו את רבין.

רבין, לוחם וקצין מצטיין בפלמ"ח, מפקד במלחמת השחרור ומי ששימש כרמטכ"ל הניצחון הגדול ביותר של העם היהודי, זה שניצח במלחמת ששת הימים שבעה צבאות ערביים. הוא היה גם האיש שבחר בדרך השלום עם הפלשתינים, בכהונתו השנייה כראש ממשלה, ואף הביא לשלום מלא של ישראל עם ממלכת ירדן.


#על רצח רבין בכיכר
ב-4 בנובמבר 1995, בשעה 21:42, התרחש כאן בכיכר רצח פוליטי שאיש לא צפה. בכיכר התקיימה עצרת תמיכה בתהליך השלום, שערכו תומכי רבין וממשלתו, בכדי לחזק את ידיהם בהסכם אוסלו שעשו עם הפלשתינים.

בתום העצרת נרצח יצחק רבין בידי מתנקש. כמה רגעים לפני כן, רגע לפני סיום העצרת, שרו כל המשתתפים את "שיר לשלום". לאחר הרצח נמצאו בחולצתו מילות השיר, המוכתמות בדם, והיו לסמל.

בצידו הצפוני של בית העירייה, במקום שבו נרצח רבין, נקבעה אנדרטה לזכרו.

השלכות הרצח על המצב הפוליטי בישראל היו משמעותיות מאד ורבים רואים בו את נקודת השבר ביחסים שבין ימין ושמאל במדינת ישראל. הוא התרחש לאחר תקופה שבה האווירה הציבורית הייתה סוערת במיוחד, בשל חתימת הסכמי אוסלו והפיגועים שאחריהם.

הימין ראה בממשלה ובעומד בראשה את מי שמדיניותם הובילה לפיגועים והתנגד בחריפות למדיניות זו. הקרע שבין ימין ושמאל בארץ הלך והחריף והרצח היה השיא שלו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/lnHsYYICqiA


ביקור במקום:

https://youtu.be/JCCABMfEUe8
התרוממות
הפסל התרוממות
#על הפסל התרוממות שבכיכר התרבות

"התרוממות" הוא פסלו הוותיק של האמן מנשה קדישמן, שניצב בפינה הדרומית של הכיכר, אל מול שדרות רוטשילד.

את הפסל המודרני, המכונה על ידי התל אביבים "העיגולים של הבימה", מרכיבים 3 עיגולי פלדה בקוטר 5 מטרים, המונחים זה מעל זה בקומפוזיציה דינמית היוצרת תנועה.

הפסל ניצב בכיכר, אז מגרש החנייה שבמתחם הבימה, מאז שנת 1974.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Yj0Sf6asy58
פסל דייוויד יום
פסל דייוויד יום
#על פסלו ברויאל מייל של הפילוסוף הסקוטי הנודע

הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום (David Hume) מונצח בבירה בסקוטית היטב, בדמות פסל שממוקם ב"רויאל מייל", המקום שאליו מתרכזים כל התיירים בעיר ושגם התושבים מגיעים אליו הרבה.

יום היה בין הדמויות המשפיעות בעידן הנאורות הסקוטית של המאה ה-18. בפסל הוא נראה כשעל ברכיו עשרת הדברות.

למרות הרציונליות, הספקנות ועמדתו האמפירית המפורסמת של יום על הפילוסופיה, בימינו גם אם לא לומדים אותו רבים, שולט הטרנד העממי לגעת לו בבוהן הגדולה של רגלו, במטרה מן הסתם לקצור חוכמה וידע מאירי עיניים. אגב, המנהג נולד מסטודנטים מקומיים שנגעו בפסל כדי לקבל מזל וברכה לקראת הבחינות שלהם.

מאז הגיע אל ה"רויאל מייל" מושך אליו הפסל המפורסם הזה קהל רב של הוגים ואנשים פשוטים גם יחד. פיסל אותו הפסל הסקוטי סנדי סטודרט.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/FcnetlFkGJE


הדרכה:

https://youtu.be/Sy3C4Rze7cQ


הבוהן:

https://youtu.be/37348KFnjTk
פסל אדם סמית'
פסל אדם סמית'
#על פסלו של הוגה השוק החופשי

גם הפילוסוף המדיני הסקוטי אדם סמית' (David Hume) מונצח בפסל שממוקם ב"רויאל מייל", בבירה הסקוטית אדינבורו.

ספרו "עושר העמים" משנת 1776 נחשב לאחד הספרים החשובים בתולדות הכלכלה ומכיל כמה מהרעיונות החשובים והמשפיעים ביותר בעולם הכלכלי ובכלכלת השוק.

אמנם הוא לא המציא את הקפיטליזם ואת הכלכלה, אבל סמית נחשב לאבי הכלכלה החופשית, או לפחות הדמות המשמעותית בעיצוב הכלכלה המערבית.

מעבר לכך שהוא היה פילוסוף וכלכלן סקוטי, סמית' נחשב לאחד מהעיקריים שבין הדמויות המשפיעות בעידן הנאורות הסקוטית. לא רבים יודעים שהוא עסק רבות גם בתחום של הפילוסופיה של המוסר.


ביקור במקום:

https://youtu.be/akPf5Mw7Qas


הדרכה קצרה:

https://youtu.be/HG-g6hzAy8s

מונומנטים

בובי גרייפרייר
פסל בובי גרייפרייר
#על הכלב הנאמן בהיסטוריה, שסרב לנטוש את קבר אדונו

אמנם הכלב ידוע כחיה נאמנה לאדם, אבל באדינבורג ניצב פסלו של הכלב בובי, כלב שהתעלה במאה ה-19 על כל סממן של נאמנות שמוכר בהיסטוריה וזכה לפרסום בתור הכלב הנאמן ביותר אי-פעם.

סיפורו של הכלב הסקוטי בובי גרייפרייר (Greyfriars Bobby) מהעיר אדינבורו מתחיל אחרי מות אדוניו, הסקוטי ג'ון גריי. בובי הכלב שהיה מסייר עם בעליו, לא מש מקברו של גריי בבית הקברות גרייפרייר קירק (Greyfriars Kirk). הוא סרב לעזוב את הקבר ובכל פעם שניסו להרחיקו מבית הקברות, הוא התעקש, חמק מהרודפים וחזר למקום בו נקבר אדוניו המת.

בהתחלה ניסה שוב ושוב שומר בית הקברות להרחיקו משם. רק כשהשתכנע השומר שמדובר בכלב עקשן ומיוחד במינו, הוא התיר לו להישאר. אוכל קיבל בובי בכל יום מבעלי המסעדות והפאבים הסמוכים לבית הקברות, אנשים טובים שהתרגשו מהנאמנות שלו למי שהיה עד לא מזמן לקוח שלהם.

עוד מי שהגן בחייו על שלומו וזכויותיו של הכלב היה הלורד של אדינבורו. כל כך התרשם הלורד העשיר ורב-הכוח מנאמנותו, עד שהעניק לכלב את אות הכבוד הגבוה ביותר של העיר ומימן את רישיונו העירוני לכל חייו.

השנים חלפו, אבל בובי לא נטש את הקבר ושמר עליו במשך 14 שנה ברציפות, עד למותו שלו ב-1872.

כשמצאו יום אחד את גופתו הקטנה ליד קבר אדוניו תרמו תושבי העיר לקבורתו של בובי בקבר מכובד, בסמוך לבעליו. בהמשך תרמו גם להקמת הפסל לזכרו.

מאז מותו וקבורתו, הפך הכלב בובי לאחד מנכבדיה המתים של העיר. בכל 14 לינואר מתקיימת לזכרו אזכרה שנתית ומכובדת, בהשתתפות ראש העיר.

מספרים שתושבי אדינבורו והמבקרים הרבים שפוקדים את הקבר מניחים עליו פרחים בכל יום.

בשנת 1961 צילמו אולפני וולט דיסני את סיפורו של בובי גרייפרייר והפכו את סיפורו למפורסם וידוע בעולם כולו. זה סיפור של כלב שנשאר נאמן לבעליו לנצח, ממש עד המוות ובאופן מסוים גם אחריו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/gSC_N90uEFc


סיפורו של בובי גרייפרייר:

https://youtu.be/xPA7Ay-4ABo


אחרי מות בעליו:

http://youtu.be/OjSkBhCVb3M


האזכרה השנתית לזכרו:

https://youtu.be/9uzu-gV7dpc


סרטון שנעשה לזכרו:

http://youtu.be/OWblfj8Yse8


הפתיחה והסיום של סרט שעשה עליו וולט דיסני:

http://youtu.be/B29nA5GVvFE
האנדרטה הלאומית של סקוטלנד
הבושה של אדינבורו
#על האנדרטה שסקוטלנד לא הצליחה לסיים

"הבושה של אדינבורו" (Edinburgh's Disgrace) הוא הכינוי שניתן באדינבורו למונומנט לאומי בלתי גמור, שנבנה על גבעת קלטון כאנדרטה הלאומית של סקוטלנד (The National Monument of Scotland).

המונומנט הזה תוכנן כמעין אקרופוליס סקוטי בעיר שאפשר לכנותה כ"אתונה של הצפון". מטרתו הייתה להנציח את החיילים הסקוטים והמלחים שאיבדו את חייהם בלחימה במלחמות בנפוליאון.

מבחינה אדריכלית, האנדרטה הבלתי גמורה נבנתה כמחווה לפרתנון, המקדש היווני המפורסם באקרופוליס של אתונה. היא תוכננה בשנים 1823-6 על ידי צ'ארלס רוברט קוקרל וויליאם הנרי פלייפייר. החלו לבנות אותה בסביבות 1826, אך מחסור בכספים הביא לכך שבשנת 1829 הפסיקו העבודות והיא נותרה בלתי גמורה.

העובדה שבניית המקדש מעולם לא הסתיימה הותירה אותו כעדות לכוונות שלא התממשו והעניקה לו את הכינוי "הבושה של אדינבורו". כינויים נוספים שהמונומנט זכה להם בשל העובדה שהסקוטים לא הצליחו לבנותו ונעצרו באמצע הם "האדישות של אדינבורו" ו"הגאווה ועוניה של סקוטלנד".

בעיני רבים דווקא חוסר השלמות שלו עושה את האנדרטה הזו לציון דרך מרתק כל כך. אנדרטאות גמורות ומושלמות יש בכל העולם ורובן לא זכורות או מרשימות כמו זו. דווקא החוסר והמעט שנבנה ב"בושה של אדינבורו", הופכים אותה לחד-פעמית, יחידה ובלתי נשכחת.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/1M8ax6fIr4M


ביקור במקום:

https://youtu.be/3QIgImC6JTs




בלוגרים:

https://youtu.be/zlzDgfWDoqY


הדרכה:

https://youtu.be/x1vLrsuQsy4
אנדרטת סקוט
אנדרטת סקוט
#על האנדרטה הגדולה בעולם שהוקדשה למשורר

אנדרטת סקוט (Scott Monument) עצומת הממדים היא האנדרטה הגדולה ביותר בעולם, שנוצרה כדי להנציח סופר או משורר.

זוהי אנדרטת ענק המרהיבה שנבנתה לזכרו של וולטר סקוט, בן המאות ה-18-19 ומי שנחשב הסופר והמשורר החשוב ביותר של סקוטלנד. המונומנט המרהיב נבנה בשנת 1846, לאחר מותו של הסופר בשנת 1832.

גובה האנדרטה הוא כ-70 מטר. אל ראשה מובילות 287 מדרגות צרות. הפרס למטפסים הוא תצפית מרהיבה על העיר היפהפייה.

ואגב, האנדרטה הזו ראוי שתספר גם את סיפורו של מי שתכנן אותה. הוא היה אדריכל, שכדי להימנע מדעות קדומות נרשם לתחרות בשם ספרותי. לשמחתו נבחר העיצוב שלו למונומנט המרשים, אבל לצערו הוא טבע ומת בטרם הספיק לסיים את האנדרטה.


#מי היה וולטר סקוט?
הסופר והמשורר סר וולטר סקוט, האיש שבמו כתיבתו שינה בתקופה הוויקטוריאנית את תדמיתה של סקוטלנד לרומנטית ומסקרנת וליעד תיירות אטרקטיבי.

באמצעות סיפוריו ההיסטוריים, על אתרים מקומיים ומאוד סקוטיים, הפך וולטר סקוט את סקוטלנד ארצו, ממקום נידח ומרדני שהאנגלים נהגו להילחם בו תמיד, ליעד חופשה פופולרי במיוחד.

בסיפוריו הפך אזור ההיילנדס של סקוטלנד למקום מסקרן ומרטיט ולרקע מושלם לרומנים ההיסטוריים, מהאהובים ביותר של המאה ה-19.

התוצאה הבשילה בזמן שהמלכה ויקטוריה והמלך טיילו בסקוטלנד כתיירים והתאהבו בה. שני המונרכים קנו אחוזה גדולה בסקוטלנד ובנו בה ארמון מרשים, שעמד במרכזו של שטח גדול, שבו הם גם צדו צבאים. חוק העדר עבד במהירות והדבר הפך לטרנד באותה תקופה. כל אציל אנגלי שכיבד את עצמו מיהר להיילנדס של סקוטלנד וקנה למשפחתו אחוזת ציד גדולה.


#מה תראו כאן?
האנדרטה המרשימה על שם סקוט ממוקמת בגני רחוב איסט פרינסס (East Princess Street Gardens), שבעיר החדשה של אדינבורו.

ניתן לטפס אל ראש האנדרטה, ממנו נשקף נוף מרהיב של העיר כולה.

במרכזו של משטח דשא לידה ניצב פסל עשוי שיש קררה של סקוט, כשלידו כלבו. מסביבו ניצבים שלל פסלים ודמויות מיצירותיו הספרותיות של הסופר והמשורר הסקוטי.


#טיפים
המונומנט פתוח כל השנה.

מומלץ לטפס אל ראש האנדרטה ומשם לצפות אל הנוף המרהיב של אדינבורו.

כדי לטפס לראש הצריח יש לעלות 287 מדרגות עד הקומה העליונה. ילדים קטנים ובעלי מוגבלויות עלולים להתקשות בכך.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/GadJBy0UKLA


הדרכה:

https://youtu.be/FQHkdgJP3MA
הר קורקובדו
קורקובדו, פסל ישו הגואל
#על פסל ישו העצום המחבק את ריו

על פסגת הר "קורקובדו" (Corcovado) שבעיר ריו דה ז'ניירו, ניצב לו פסל ישו הגואל (Cristo Redentor), המשקיף על ריו כולה עם ידיו הפרושות לרווחה.

ואכן, את פסל "ישו הגואל" שעל ההר, תוכלו לראות מכל פינה בעיר. בשעות הערב רואים אותו כשהוא מואר למרחקים. זהו פסל ענק בדמותו של ישו הנוצרי, המתנשא לגובה 38 מטרים על ההר שגובהו 710 מטרים.

עם כמעט 40 מטרים גובה, זהו פסל הארט-דקו הגדול ביותר בעולם. הוא שוקל 1,145 טון ונבחר ב-2007 לאחד משבעת פלאי עולם החדשים.

פסלו העצום של ישו נבנה משנת 1922 ונחנך ב-1931, לציון 100 שנים לעצמאות ברזיל. המימון לבנייה הגיע ממסע גיוס כספים מוצלח, שנערך בקרב תושבי ריו.

פסל ישו שעל הקורקובדו הפך כבר מזמן לסמלה של העיר ריו דה ז'ניירו ולאתר תיירות מהחשובים ביותר בה. הוא נראה נפלא מכל פינה בעיר ומשקיף על הנוף המרהיב של ריו, המשלב הרים, חופים ופסיפס אנושי מרתק.


#למה ישו פורש את ידיו?
מפתח ידיו של ישו שבפסל הוא 28 מטרים. אגב, על השאלה המסקרנת למה ישו פורש בו את ידיו, עונים כאן תמיד הקריוקס, תושבי ריו דה ז'ניירו בבדיחות, שישו פורש את ידיו, כדי שביום שתושבי ריו יפסיקו ללכת לים ויתחילו לעבוד - הוא ימחא להם כפיים.

האמת מעט שונה והיא קשורה במטרת המקומיים, שהפסל יהווה גם צלב מעל העיר, מה שבאמת קורה, אם מביטים על הפסל מהעיר שלמטה ורואים את הצלב הענקי ששומר עליה מראש ההר.


#מה תראו כאן?
מובן שהחוויה העיקרית כאן היא העמידה ליד פסלו של ישו הגואל (Cristo Redentor) וההנאה מהנוף יוצא הדופן של העיר הפרושה מתחת.

שימו לב בנוף עוצר הנשימה לפסיפס הנהדר והצבעוני של בתי ושכונות ריו דה ז'ניירו, אך גם לדברים הטבעיים שמסביב, כמו הר הסוכר שממול, יער טיז’וקה שבתוכו ההר ממוקם ושהוא פארק טבעי עצום בלב העיר. הביטו אל הים הנפלא של העיר והמפרץ הגדול שלידה. אין פלא שכל כך הרבה סרטי קולנוע הנציחו את המראה של העיר בדיוק מכאן. זוהי ריו האגדית ועכשיו גם אתם נמצאים בה!

עכשיו הביטו בפסל ישו העצום והמרשים. שימו לב לזרועותיו הפרושות לרווחה. הוא נראה כמחבק את ריו על מיליוני התושבים שבה.


#תולדות הפסל הענקי
פסל ישו הגואל נבנה כאן במשך 9 שנים, משנת 1922 עד שנת 1931, השנה שבה הוא נפתח לקהל הרחב.

רעיון הפסל נולד בשנות ה-50 של המאה ה-19, כשהכומר הקתולי מריה בוס, ביקש מהנסיכה איזבל לסייע במימון אנדרטה דתית שתיבנה מעל ריו דה ז'ניירו. הנסיכה דחתה את הבקשה, בטענה שברפובליקה יש הפרדה בין דת למדינה.

כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1921, הבקשה הוגשה שוב והפעם היא ואושרה. לאחר בדיקה והתייעצות הוחלט שהאנדרטה תיבנה על הר קורקובדו. פירוש שמו של ההר, אגב, הוא "הגיבן".

כשנערכה תחרות לבחירת העיצוב המועדף לאנדרטה, הועלו שלל הצעות, כולל הצעה של צלב ענקי, של פסל של ישו האוחז גלובוס של העולם ועוד. לבסוף הוחלט על העיצוב הנוכחי, של ישו הפורש את ידיו לצדדים ונראה גם כצלב גדול.

בשנת 1922 החלה הבנייה, בתכנונם ובפיקוחם של המהנדס הברזילאי הייטור דה סילבה קוסטה והאדריכל הפולני-צרפתי פול לנדוסקי. באוקטובר 1931 היא הסתיימה והפסל הוכרז רשמית.

כדי לעלות אל הפסל והתצפית, סללו עם השנים רכבת, שמגיעה כמעט עד קצה ההר. 220 מדרגות ומערכת של מדרגות נעות שהתקינו כאן, מובילות אל פסגת ההר ואל הפסל. מרפסות הכנסייה היפהפייה שמתחת לפסל מציעות תצפית אל הנוף הלא יאומן של ריו וסביבתה.

בשנת 2007 נבחר פסל ישו הגואל על ידי מצביעים מכל פינות תבל להיכלל ברשימה של שבעת פלאי תבל החדשים.


#העלייה אל ההר
רכבת מיוחדת הקרויה Corcovado Cog Railway מאפשרת להעפיל לפסגתו של הר הקורקבדו וליהנות, לצד פסל ישו הגואל, גם מתצפית מרשימה אל העיר ואל מפרץ גואנברה.

הרכבת אל פסגת ההר ואל פסלו הענק של ישו עוברת בדרכה אל פסגת ההר, דרך יער גשם.

תחנת הרכבת המובילה אל ההר נקראת Corcovado Cog Railway. היא יוצאת מתחנת Cosme Velho.

המקומות המומלצים לישיבה ברכבת העולה להר הם בצד ימין של הרכבת, ממנו נשקף הנוף היפה ביותר.

לטובת הטיפוס מהרכבת אל הפסגה עומדות גם מעלית ומדרגות נעות.


#טיפים
השתדלו להגיע ביום בהיר, עם ראות טובה.

בואו בשעות בין ערביים - לתצפית על העיר באור הדמדומים, בשקיעה עוצרת הנשימה ובנצנוץ האורות עם חשיכה.

אם תרצו לבוא ביום - בואו על הבוקר, כשהאתר רק נפתח. כך תימנעו מהעומס של קבוצות התיירים אחר כך.

הכניסה חינם לילדים מתחת לגיל 6. לנכים, סטודנטים ואזרחים ותיקים יש הנחות.

הביאו מצלמה או סמארטפון עם מצלמה טובה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/A4eK-EkNAKc


מהאוויר:

http://youtu.be/FlgNscPxsSg


הדרכה:

https://youtu.be/jGFZfqTymEg


פסל האישה המשתחררת
פסל האישה המשתחררת
#על פסל האישה המסירה את הרעלה

פסל "האישה המשתחררת" (Azad Qadın Heykəli) הוא פסל מרגש של אמן אזרי בשם פואד עבדורחמנוב. בפסל נראית אישה המסירה את הרעלה שלה.

הפסל הזה הוא סמל לעיר באקו, המשתדלת להיות מודרנית ולהשתחרר מכבלי המסורת והעבר שלה.

כי באקו עצמה היא עיר פתוחה וסובלנית, המצליחה לשלב דת עם חיי יום יום. בירה ואלכוהול אפשר להזמין כאן כמעט בכל מקום, במדינה בה רבים מהצעירים מתגוררים עם ההורים עד החתונה ולא פעם גם אחריה. בנות מהלכות כאן לא פעם בנעלי עקב ושמלות קצרצרות, לצד נשים בחיג'אב או ברעלה שחורה עם חרכים לעיניים.

הפסל מסמל גם את האומה כולה. כי אזרבייג'ן המוסלמית היא אמנם שיעית, שמרנית ומשפחתית - אך עדיין מדינה דמוקרטית, מתקדמת ובעלת אופי חילוני וחופש דת מוחלט.

פסל "האישה המשתחררת", בו היא פושטת מעליה את הרעלה, הוא גם סמל לזכויות הנשים במדינה. כי זו מדינה שלא רק חזותה היא מערבית, אלא גם אופיה, עם רחובות בטוחים גם לנשים ולא רק לגברים.
אנדרטת השואה
#על האנדרטה לזכרון השואה של סן פרנסיסקו

אנדרטת השואה בסן פרנסיסקו, קליפורניה (Holocaust Memorial at California Palace of the Legion of Honor) היא עבודה של האמן האמריקני-יהודי ג'ורג' סיגל, שניצבת בקדמת "היכל לגיון הכבוד".

באנדרטה נראות 11 דמויות, מוקפות בגדר תיל ובחומת בטון. למעט אחת, הנראית כניצול חי, שגבו אל המתים והוא אוחז בידו את התיל הדוקרני, כל הדמויות הן גוויות עירומות, מתות ומוטלות בערימה.

הניצול הבודד, הדמות ה-11, עומד בסמוך לגדר התיל כשפניו החוצה, אל נוף הים. הוא העֵד לשואה ופניו אל החופש. הדמות הזו מזכירה את הצילום של מרגרט ברק-וייט, משחרור מחנה בוכנוולד, שהתפרסם ב-1945 במגזין Life.

הדמויות הלבנות יצוקות מברונזה. המתים שרועים בצורת צלב והסמליות שלהם מתחדדת אם שמים לב שאחת מהן היא אישה האוחזת בתפוח ואחרת שרועה בתנוחה שמזכירה את ישו הנוצרי. יש כאן רמז לחטא הקדמון וצליבת ישו, רמז לנפילת האדם וגאולתו.

האנדרטה היא מיצב פיסולי, שמוצב בקדמת "היכל לגיון הכבוד", במרומי פארק לינקולן שבסן פרנסיסקו. היא פונה צפונה לעבר "שער הזהב" שבפִתחת מפרץ סן פרנסיסקו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Od472zF6DvM


תמונות:

https://youtu.be/iU5buXdcQb4


ביקור במקום:

https://youtu.be/FRiRbLqdK04
פסל הילד המשתין
#על פסל הילד המשתין והמפתיע בגודלו

פסל הילד המשתין (Manneken Pis) הוא מזרקה או פסל ברונזה קטן, בגובה של 60 ס"מ בלבד, שדמותו היא של ילד קטן ועירום, המטיל את מימיו.

הפסל-מזרקה הזה הוא אולי קטן ותיירים רבים שרואים אותו לראשונה נוהגים להתאכזב בפעם הראשונה מגודלו. אבל עם הצלחה לא מתווכחים והוא הפך עם השנים לאגדה. אין מי שמגיע לבקר בבריסל ולא הולך לראות את הפסל הכי מפורסם בבלגיה.

אכן מדהים שפסל קטן ואולי אף לא מרשים במיוחד, כבש את מעמדו בבלגיה והפך מזמן לסמלה הלאומי של הממלכה ולסמל בירתה בריסל. מה עוד שבמהלך המאות הקודמות היה הפסל מושא הערצתם של רבים, כולל מלכים, אצילים ושליטים, שהפכו אותו לסמל. רבים מהם גם פינקו אותו בתלבושות ובשלל מחמאות וסופרלטיבים.

וכשמדובר על פסלון של "ילד עושה פיפי", אז ברור שהוא גם מזכרת פופולרית מבריסל. דומה שכמעט בכל חנות בעיר תוכלו לקנות פסלונים שלו ולהביא הביתה.


#תולדות הפסל
פסל ה"מנקין", הילד המשתין, הוצב בבריסל ככל הנראה בסביבות 1618-1619. נראה שפיסל אותו אמן בשם ז'רום דוכסנוי (Jerome Duqesnoy), אך לא ברור אם כאמנות לשמה או מסיבה אחרת כלשהי.

בשנת 1698 זכה ה"ילד" למתנה ממושל בוואריה שהעניק בגד לילד המשתין והעירום. בעקבותיו נפתחה מסורת ארוכה של מלכים, אצילים, אישים ידועים, מעצבי אופנה ועשירים מופלגים, שהעניקו כולם לילד תלבושות ובגדים מפוארים.

במהלך ההיסטוריה באו מיליונים לראות את הילד המטיל את מימיו. לא מעט גם השחיתו אותו ובמהלך השנים הוא גם נגנב לא פעם, פורק, הורכב והוחזר שוב ושוב.

אגב, הפסל שאתם רואים כיום אינו הפסל המקורי, אלא העתק שנותר לאחר אינספור עקירות של "איברים" מגופו של הילד המקורי.

ואגב, במהלך פסטיבלים בעיר נוהגים לא פעם להביא את הילד להטיל בירה צוננת, במקום את מימיו. זאת כמובן לאושרם של עוברי האורח, הזוכים לכוס בירה בחינם.


#איפה אפשר לראות את התלבושות של הילד המשתין?
לא תמיד תזכו לראות את הפסלון הקטן והמצחיק בעירום. עם השנים התפתחה מסורת בעיר, לפיה אנשי בריסל דואגים להלביש את הילד העירום בהזדמנויות חגיגיות ולרגל אירועים מיוחדים, דוגמת משחקי כדורגל חשובים של נבחרת בלגיה, או לקראת חג המולד.

עם השנים הצטברו באוסף המלתחה של הפסל מעל 800 תלבושות שונות. בימינו מוצג חלק מהן לראווה במוזיאון העירוני (Musée de la Ville Bruxelles), שבארמון המלך בכיכר הגדולה.

אם אתם הולכים לראות את התלבושות שלו, אל תחמיצו את תלבושת הזהב, לה זכה הפסלון העירום מהמלך הצרפתי לואי ה-15.


#על המאנקן פיס - באדיבות אאוריקה
ככל הנראה הילד המשתין שבפסל אינו ילד אמיתי. הוא נולד מאגדה, שיש לה כמה גרסאות ואגדות. כמעט כל מקומי בעיר, אגב, תומך באגדה אחרת.

כך או כך, מאז המאה ה-17 הפך בהדרגה פסל הילד המשתין, "המאנקן פיס", מפסל גס ולא מנומס ככל שהוא נראה, לסמלה של בריסל בירת בלגיה. הוא כל כך ידוע בעולם שהבלגים הפכו אותו לסמלה של העיר, שהם נוהגים מעת לעת להלביש בבגדים שיסתירו מעט את מה שלא נראה אולי צנוע מספיק.

ואגב, לילד הזה יש כמה אחים, אחרי שהבלגים שכפלו את הפסל לכמה ערים נוספות בבלגיה.


#אגדות הילד המשתין
הפסל הילד ניצב כאן מאז אמצע המאה ה-17. הסיפור המדויק מאחוריו לא ידוע, אך יש כמה אגדות והסברים. יש טענה שהוא ניצב בעיר, בפינה שבה נהגו בעבר אנשים להטיל את מימיהם. טענה אחרת מספרת שהוא נולד בכלל כסוג של התרסה על איכות המים הירודה של העיר.

אבל אין הרבה פסלים בעולם עם מגוון מעניין כל כך של אגדות וסיפורים שקשורים בהם. אגדה ידועה מספרת שלפני הרבה שנים היו מכשפות. אחת מהן גרמה לשרפה בעיר וילד מקומי זיהה את השריפה הפורצת, השתין עליה וכיבה אותה. בזעמה הפכה אותו המכשפה הכועסת לאבן.

אגדה אחרת היא על הילד שהגן על העיר והביס את צבא האויב שצר עליה במלחמה. הילד הקטן זיהה את חיילי האויב, כשהם מנסים לפוצץ פצצה ולהחריב את בריסל הנצורה. הוא מיהר להשתין על פתיל חומר הנפץ ולכבותו וכך מנע את הריסת עירו.

עוד אגדה מספרת על ילד אבוד שנמצא לאחר חיפושים, כשהוא משתין באחת מקרנות הרחוב. הוריו המאושרים תרמו את הפסל ויצרו אגדה מקומית.


#טיפים
אם תרצו לראות את מאות התלבושות המרשימות וההיסטוריות של "הילד", תוכלו לראותן במוזיאון העיר, שבכיכר הגדולה (La Grand Place).


הנה פסל המאנקן פיס שבעיר בריסל:

http://youtu.be/OCE8HezwqP4


תלבושת לדוגמה של המנקן פיס:

https://youtu.be/pm0PTdAJCE4


ומתיחה שנעשתה עם אחד העותקים של הילד המשתין:

http://youtu.be/B9tpJuN4B-o
שער הניצחון של בריסל
#על שער הניצחון שנבנה בבריסל

שער הניצחון בבריסל (Arco del Triunfo), או שער העצמאות, הוא שער ניצחון מרשים ביותר, שניצב במרכזו של פארק סינקאוונטר, בעברית פארק היובל (Parc du Cinquantenaire) שבעיר.

פארק היובל, שבתוכו נמצא השער, הוא אחד הפארקים היפים של בריסל. הוא הוקם בשנת 1880, לרגל 50 שנה לעצמאות בלגיה. גם השער החל להיבנות אז, אבל את בנייתו השלימו רק 25 שנה אחר-כך, בשנת 1905.

את בניית השער יזם מלך בלגיה, המלך לאופולד השני. בשל הזמן הרב שלקח לבנותו, הוא לא זכה מעולם לראותו.


#טיפים
חובבי צילום ירצו להגיע לשער, בכדי לצלם אותו ואת המזרקה שמולו, משלל זוויות וכיוונים שונים.

משני צידי השער נמצאים מוזיאון המכוניות "אוטוורלד" ומוזיאון הצבא.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/0kSoNAhjfcI


ביקור במקום:

https://youtu.be/IILoLMjE6bg


בלוגרים (ספרדית):

https://youtu.be/MVWRmSYEf5U
פסל פטר הגדול
#על הפסל הגדול אבל המכוער במוסקבה

פסלו של הצאר פטר הגדול (Peter the Great statue) הוא פסל ענקי, בגובה של 98 מטרים. הפסל מנציח את אחד הצארים המוצלחים בהיסטוריה של רוסיה, מי שהקים את חיל הים והצי שלה והפך אותה למעצמה.

אבל בניגוד לפטר הגדול, שכולם מסכימים על גדולתו, על הפסל עצמו יש לא מעט מחלוקת. רבים רואים בו פסל מכוער, אחד המכוערים בעיר. רק בשביל זה שווה להגיע ולהביט בו ואפילו לצלם.

רבים מהתושבים מסתייגים ממנו וביקשו להעבירו ממקומו כאן. אבל הפסל הוצב כאן על ידי ראש העיריה המיתולוגי לשעבר, לושקוב. האגדה מספרת שהאמן שפיסל אותו, יצר אותו בכלל לכבוד כריסטופר קולומבוס ורק אחרי שסירבו לקבל אותו באמריקה, הוא החליף את הראש ובחר להנציח בו את פטר הגדול.

בכל מקרה, הפסל הזה נבחר שוב ושוב למכוער ביותר בסביבה. הוא מככב בלא מעט רשימות, המציגות את הפסלים הכי מכוערים בעולם וכמעט לא מוחמצת הזדמנות ללעוג לו, אבל הוא ממשיך לעמוד במקום, בגאווה וללא מורא. ככה זה עם אנשים ומונומנטים גדולים באמת...


מבט מהאוויר:

https://youtu.be/X11DoXNS3-8


ביקור במקום:

https://youtu.be/Oiqng14azPE


סיפורו של הפסל:

https://youtu.be/_dS3qFugfE8
פסל סטמפורד ראפלס
#על פסלו של האנגלי שהחל את הקולוניאליזם הבריטי בסינגפור

פסלו של סר סטמפורד ראפלס (Statue of Sir Stamford Raffles) הוא פסל שניצב על רציף הקי בואט (Quay Boat), במקום שמסמל את הגעתו של הבריטי הזה, האיש שהיה הראשון להבין את הפוטנציאל של האזור ויצר במו מעשיו את ההצלחה הכלכלית האדירה, שממנה נהנים כיום תושבי סינגפור.

הפסל מנציח את מייסד סינגפור סיטי, הקולוניאליסט הראשון שהגיע לאי והחל את ההצלחה בה. הסיפור מתחיל בשנת 1819, כשהגיע לסינגפור סטמפורד ראפלס, קצין מוכשר ושאפתן, שהיה אז מושל ג'אווה הבריטי.

ראפלס זיהה את מיקומה האסטרטגי של סינגפור, היושבת ממש בשער הכניסה והיציאה של מצר מלאקה והחליט להקים שם נמל. הוא פנה אל הסולטאן ג'והור בבקשה לקנות שטח ביצתי בדרום האי סינגפור. בשטח שקיבל, ראפלס הקים נמל פטור ממכס ואפשר התיישבות ופעילות עסקית בו להמוני סוחרים מכל האזור. הללו, מסתבר, ביקשו להימלט מהמיסים הגבוהים והמגבלות החמורות שהטיל עליהם השלטון הקולוניאלי ההולנדי, הקולוניאליסט הרשמי של האזור באותה תקופה.

הנמל שהוא הקים גדל במהירות והפך להצלחה כלכלית של ממש. הצלחתו האדירה של הנמל הביאה את מנהיגי האימפריה הבריטית להעריך את פעולתו של ראפלס. בשנת 1823, כשהוא עזב את סינגפור, היו בה כבר נמל ועיר גדולים שהמשיכו להתפתח במהירות אדירה. שנה אחר-כך כבר השתלטו הבריטים על כל האי והדרך לשמיים של סינגפור הייתה פנויה.

כיום זוכה ראפלס להערכה אדירה כאן, כמי שמעשיו וחזונו הביא לשגשוגה הכלכלי של סינגפור כעיר נמל, שנתיב השיט העובר בה הוא מהעמוסים ביותר בעולם והפך את האי הקטן לריכוז אדיר של עושר והון.


זריחה על הפסל:

https://youtu.be/WT2jNuPy_cc


פסלים חדשים שצורפו אליו לאחרונה:

https://youtu.be/A5o2yKtiYOA


אשלייה מהפסל:

https://youtu.be/nPxlPpiqY64


בלוגרים:

https://youtu.be/_yI1L6sQ0o4
אנדרטת הכיסאות
#על אנדרטה ענקית, ריקנית ועצובה

אנדרטת הכיסאות (Bohaterów Getta) בכיכר השילוחים של קרקוב, היא אנדרטה גדולה המדמה את הכיכר הריקה, אחרי הגירוש של היהודים מהגטו. באנדרטת הזיכרון 69 כיסאות בגבהים שונים, לגברים, נשים, ילדים וטף. הכיכר דוממת ואין בה איש. נותרו בה רק הכיסאות, בודדים, ללא אדם, ריקים וממתינים לאנשים שהלכו לבלי שוב.

האנדרטה הוקמה כאן בשנת 2005. היוצר הוא האדריכל הפולני פיוטר לביצקי, שהושפע מתמונה מפורסמת בה נראית הכיכר, לאחר הגירוש האחרון של היהודים מהגטו. במונומנט הגדול הזה הוא רצה להנציח את המראה של הכיכר. באנדרטה לא נראים החפצים המוטלים, זרוקים ללא דורש, שננטשו בכיכר והיו שייכים למי שנרצחו בכיכר, או למי שלא עמד להם הכוח לשאתם אל הרכבות.

האמן קיבל את ההשראה מעדותו של הרוקח, חסיד אומות עולם, תדאוש פנקייביץ’, בעל בית המרקחת שבגטו. האיש סיפר על המראה שהנציחה התמונה בספרו "בית המרקחת בגטו קרקוב", המספר על מאורעות המלחמה ומבוסס על יומן שכתב במהלכה.


#מה קרה בכיכר?
מהכיכר הזו נהגו הגרמנים להוציא את היהודים ברגל, אל תחנת רכבת קרובה. משם הם הועלו לרכבת ונלקחו היישר למחנה ההשמדה בלז’ץ. לא מעט יהודים נרצחו כאן, אם הם נחלשו ולא יכולים היו לצעוד לרכבת. חלקם נרצחו עוד בגטו, אם נתפסו כשהם מסתתרים ולא יוצאים ל"אקציה", אקט הגירוש הנאצי האלים של היהודים, מבתיהם לכאן ולמחנות.

ברכבות למחנה ההשמדה הועלו היהודים על קרונות להובלת בקר. המסעות היו קשים. החום, המחנק והצמא גרמו למותם של רבים בדרך. רוב מי שהצליחו לשרוד עד בלז’ץ, נלקחו מיד עם הגיעם אל תאי הגזים. מי שלא, עבדו ושרדו עוד פרק זמן, עד שמתו או הומתו על ידי מפקדי המחנה הגרמנים. ממחנה ההשמדה האיום הזה שרדו בכל המלחמה שני ניצולים בלבד.

בהמשך המלחמה החלו לפנות את היהודים הנותרים, חלקם למחנה העבודה פלאשוב, השוכן בסמוך לעיר וחלקם לאושוויץ.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/vx5OSq9WexI


ביקור במקום:

https://youtu.be/uqK-EjNYmaM


הדרכה:

https://youtu.be/O_xCgGED6-U
פסל הדרקון
#על פסל הדרקון יורק האש

אחת האטרקציות הנחמדות שלרגלי גבעת ואוול הוא פסל הדרקון של וַאוֶול (Smok Wawelski), היורק אש מלועו כל 5 דקות.

פסל הארד של הדרקון, שנקרא גם "דרקון וואוול", נמצא ליד מערת הדרקון (Smocza Jama). בה התגורר, לפי אגדה מהפולקלור הפולני, דרקון ואוול האגדי.

הדרקון הזה הוא חלק מהמיתוס על יסוד העיר קרקוב. לפי האגדה, במנהרות שבגבעה חי דרקון ענק. הדרקון הטיל אימה על תושבי הסביבה, מכיוון שהוא נהג לטרוף את בתולות העיר. בכדי להביסו, החליט בנו של המלך, הנסיך הפולני האמיץ קראקוס, לנצח את הדרקון בעורמה. הוא מילא כבש שלם בגופרית בוערת והגיש אותו לדרקון. הדרקון טרף את הכבש במקום. האש ניצתה בו מיד והוא מת. כך הביס הנסיך את הדרקון האימתני ושיחרר את אנשי האזור מאימתו. אותו נסיך הוא שייסד את מצודת ואוול בקרקוב, שהייתה אז בירת פולין.

חוץ מ"פסל הדרקון" שכאן ליד המערה, תוכלו עד היום לראות בקתדרלת ואוול, שעל תל ואוול, את פסל הדרקון שניצב בה. עוד בכנסייה הזו ניתן לראות תבליט המנציח את הנסיך קרקוס, לאחר שהביס את הדרקון והקים, לפי האגדה, את המצודה שבמקום.

חובבי הקולנוע שבכם יופתעו ללמוד שהפרסים המוענקים בפסטיבל הקולנוע של קרקוב, נושאים את שמו של הדרקון של ואוול.

בכל מקרה, לאחר שסיימתם להשקיף על הדרקון פולט הלהבות, היכנסו למערה הסמוכה אליו. במערה הזו שכן הדרקון האימתני לפי האגדה והיא נקראת... נכון, "מערת הדרקון". במערה האפלולית הזו תוכלו לעשות סיור קצר ונחמד.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/jEfTx9ChvFg


ביקור במקום:

https://youtu.be/IwcirFJAzUw
פסל הנס כריסטיאן אנדרסן
#על פסלו של כותב סיפורים הנפלאים לילדים שלא זכה להיות אבא

פסלו של הנס כריסטיאן אנדרסן (Statue of H.C. Andersen), מוקדש לסופר הילדים הנודע, בן המאה ה-19, מי שנחשב לבן העיר המפורסם ביותר ולסופר הלאומי הדני.

הנס כריסטיאן אנדרסן, סוג של גיבור לאומי בדנמרק ומי שחיבר עשרות אגדות ילדים המוכרות בכל העולם, נולד בשנת 1805 וגדל בעוני בעיר אודנסה. חיי הרחוב, המסורות המקומיות ותיאטרון הבובות של אודנסה הותירו בו חותם לכל חייו. אבל העוני בו חייתה המשפחה, חייב אותו לצאת לעבוד בגיל צעיר. זה כמעט ולא הותיר לו אפשרות ליהנות מחינוך בבית הספר. התחליף שהוא מצא היה בתחביבים כמו ריקוד, תפירת בגדים, שירה ובנייה והפעלה של תאטרון בובות.

בגיל 14 הנס עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. כשהצליח להתקבל ללימודים בבית הספר המלכותי, הוא הצטיין ואף זכה ממלך דנמרק למלגה שאפשרה לו לעשות את מסעו הראשון בחו"ל.

אחרי עוד כמה שנים קשות ועניות הוא החל לזכות בהערכה. בהדרגה החלו אחרים לזהות את כשרונותיו וכמו "הברווזון המכוער", מהאגדה שהוא כתב, למעשה על עצמו, הוא החל הופך לברבור של ממש. כך הוא זכה, בשנת 1835 ובגיל 30, להצלחה באוסף האגדות הראשון שפרסם.

הנס המשיך להתגורר בקופנהגן רוב שנותיו. ביחד עם אהובתו, הזמרת השוודית ג'ני לינד, הוא החליף בה דירות רבות ומכאן יצא רק למסעות וטיולים.

בחייו אנדרסן כתב 168 אגדות ילדים, מהיפות והאהובות ביותר בעולם. במהלך השנים הוא התגלה לא רק כסופר ילדים מוערך, אלא גם כמבקר ועיתונאי. על עשרות המסעות שערך ברחבי אירופה ומחוץ לה, הוא נהג לכתוב גם מאמרים וספרי מסע מרתקים ופופולריים. הצלחת הספרים הללו מחקה את הדאגות הכלכליות שלו לתמיד.

אגב, לא רבים יודעים שאנדרסן היה גם אמן מגזרות נייר. בספריה המלכותית בקופנהגן (Royal Library) ניתן לראות עד היום מעל 200 מגזרות נייר מרהיבות מעשי ידיו. את רובן, אגב, הוא גזר בזמן שסיפר את סיפוריו או שוחח עם חברים... משפחה, עם זאת, הוא לא הקים ומת ערירי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/0F3ApBJ7Ek8


הוא מדבר:

https://youtu.be/I2bumZZOks4


פסל אבסאלון
#על הכיכר של ההיפים

פסל אבסאלון (Bishop Absalon statue), שבכיכר הויברו פלאדס (Hojbro Plads), מנציח את אבסאלון, מייסד העיר קופנהגן, כשהוא רכוב על סוסו.

את הפסל הענקי של אבסאלון יצר פסל מהמאה ה-19 בשם ביסן (Bissen). הוא מציג את הבישוף אבסאלון כגיבור הכובש ארצות, האוחז בידו גרזן ונראה כמוכן להילחם. אמנם כך התנהלו חייו של אבסאלון, אבל דומה שהדנים כעם מעולם לא היו אומה של מלחמות ודרמות גדולות. הנורמה שלהם היא של חיי שלווה ובניגוד לערים אירופיות רבות, העיר קופנהגן מעולם לא נהרסה או נחרבה משריפות אלימות.


#על אבסאלון
אבסאלון הוא מי שנחשב למייסד העיר קופנהגן ועם הזמן היה לבישוף. הכל מתחיל אצל אבסאלון בשנת 1167 כשהוא בונה מבצר על אי קטן בנמל קופנהגן, ששמו סלוטסהולמן (Slotsholmen).

המבצר נועד להגן על העיר ועל הנמל מפני השבטים שנקראו וונדס (Wends). אלו היו שבטים סלאביים, שהתגוררו באותה תקופה בחוף הדרומי של הים הבאלטי.

שרידי המבצר הראשון שהקים כאן אבסאלון עדיין נמצאים בכיכר. למעשה הם מצויים מתחת לארמון כריסטיאסנבורג (Christiansborg Palace), שנבנה ממש מעליהם וניצב כאן היום. בתשלום לא גדול, תוכלו לרדת אל המרתפים של הארמון ולראותם.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/4lWgrEXKlIs



ביקור במקום:

https://youtu.be/OgycH2LgGvs
אנדרטת כובשי החלל
#על האנדרטה שמנציחה את מסעות החלל הסובייטיים

אנדרטת הקוסמונאוטים (Tsiolkovsky Monument), המצופה בציפוי טיטניום, היא מונומנט ענק שנבנה לכבוד הקוסמונאוטים הסובייטים, או כמו שחקוק עליה "לחגוג את ההישגים המצוינים של העם הסובייטי בחקר החלל".

גובה האנדרטה הוא 107 מטרים וניתן להבחין בה מכל מקום בסביבה. מדובר בעוד דוגמה לגרנדיוזיות של הבניה הסובייטית מימיה הגדולים, כשחלקה העיקרי הוא אובליסק ענק, שבראשו רקטה המוציאה פלומה קבועה של עשן.

על צידי בסיס האנדרטה הקדמי תוכלו לראות תבליטים שעליהם מופיעות דמויות גברים ונשים שהיו חלק מתכנית החלל הסובייטית. הם מייצגים את בעלי המקצוע שהיו שותפים למיזם. החל מקוסמונאוטים, דרך טכנאים או מהנדסים, מדענים ואפילו היצור החי הראשון בחלל - הכלבה לייקה...

שיר שחקוק על האובליסק כולל את המשפט המרשים: "חישלנו כנפי-אש לאומה".

האנדרטה, שרבים מכנים אותה "אנדרטת הקוסמונאוטים הסובייטים" (Cosmonautics monument), היא אתר הנצחה משולב במוזיאון החוגג את ההישגים הסובייטיים בתחום החלל. היא ניצבת בקצה שדרת הקוסמונאוטים, המוקדשת כולה לאנשי החלל בתקופת ברית המועצות. מיקומה הוא לא רחוק ממרכז התערוכה של כל רוסיה וניתן להבחין בה מכל מקום בסביבה.

מתחת לאנדרטה נמצא מוזיאון החלל הרוסי, שבו מוצגות תערוכות בנושא תוכנית החלל הרוסית.

בסמוך לאובליסק ניצב פסלו של קונסטנטין ציולקובסקי, ממבשרי האסטרונומיה של רוסיה.


#תולדות האנדרטה
האנדרטה נולדה בתחרות עיצוב, שהוכרזה במרץ 1958, מספר חודשים לאחר השקת החללית ספוטניק 1. כך רצו בברית המועצות של אותה התקופה לחגוג את תחילתו של עידן החלל.

ההצעה שנבחרה, מתוך כ-350 הצעות עיצוב שונות, הייתה זו של הפסל פריידיש קרנדיבסקי ושל האדריכלים "קולצ'ין וברש". האנדרטה תוכננה על ידם כך שתכיל בתוכה את מוזיאון החלל הרוסי.

לבסוף, ביום השנה ה-7 לשיגורה של החללית ספוטניק 1, ב-4 באוקטובר 1964, התקיימה הפתיחה החגיגית של אתר ההנצחה שבו אתם עומדים. ב-1967 היא אף הונצחה במטבע מיוחד לכבוד 50 שנה למהפכת אוקטובר.

17 שנה לאחר מכן, ב-10 באפריל 1981, נפתח כאן המוזיאון שהנציח את תכנית החלל הסובייטית. בשנת 2009, ביום השנה ה-48 לטיסתו של יורי גגארין לחלל, הסתיימו 3 שנות שיפוצים והמוזיאון נפתח מחדש.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/NqKOUPTS3aI


הדרכה קצרה:

https://youtu.be/eGD480zYlWU?t=1m41s&end=2m11s


בלוגרים:

https://youtu.be/6mwdCdw0NXk
פסל קנגראנדה השני
#על פסלו של שליט ורונה ההיסטורי

פסלו המקורי של קנגראנדה השני דלה סקאלה, כשהוא רכוב על סוסו, הוא אולי היצירה המפורסמת ביותר במוזיאון שבמבצר קסטלווקיו.

אבל הפסל המקורי נלקח ממצבת קברי הסקאליג’רי שכאן, מה שהותיר כאן את העתק פסלו של קנגראנדה II דלה סקאלה - זה שלפניכם.

משפחת סקליג'רי (Scaligeri) הייתה משפחת האצילים ששלטה בעיר ורונה, בימי הביניים. אותו קנגראנדה שמונצח בפסל, היה מהבולטים מבניה של המשפחה ומשליטי העיר שהוציאה מתוכה.

קנגראנדה ה-2 דלה סקאלה היה גם מי שבנה את גשר סקאליג’רו, באיטלקית פונטה סקאליג’רו (Ponte Scaligero). הגשר הזה עובר מעל נהר האדיג’ה ומחבר בין המבצר לגדה הנגדית של הנהר. קנגראנדה ה-2 בנה אותו כדי להכין לעצמו דרך מילוט ממבצר קסטלווקיו, במקרה של מצור או סכנה.
אובליסק הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה
#על האובליסק שמנציח את הניצחון על היטלר


אובליסק הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה (Victory park obelisk) הוא אובליסק רוסי בגובה של 142 מטרים, שעליו ניצב פסל ברונזה של אלת הניצחון.

בסמוך לאובליסק הניצחון המרשים תראו גם כנסייה, מסגד ובית כנסת. לצידם יש גם שני מוזיאונים, עם חנויות, ספריה ובית קפה.

אפילו תחנת המטרו הסמוכה לפארק הניצחון, תחנת Park Pobedy, היא מרשימה ויפה להפליא.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/j04WU7GaiDE
גן הפסלים הסובייטיים
שער הניצחון
האנדרטה והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר
אנדרטת הרעב האירי
פסל קרלוס ה-3


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.